מכתבים לאף אחת
New member
יום הולדת... שמח?
כבר שנתיים שאת בחיים שלי. כיביתי את הנרות על העוגה וביקשתי בת ושבוע אחרי את הופעת בחיי, עם העיניים הירוקות והגומות והנמשים והשמש שזורחת לך בבטן ואף פעם לא שוקעת (מכל מה שקיוויתי שהוא יקבל ממך הוא קיבל את השמש). הרמת אותי, עטפת אותי והגנת עליי, דאגת לי ואהבת אותי כמו שלא אהבו אותי בחיים, בעוצמה ובתשוקה ובטוטאליות שזוכים לה מעטים, ואני לא רציתי שזה ייגמר לי לעולם. הייתי מוכנה לוותר על הכל בשבילך, אבל הכל איתי הפחיד אותך. והכל איתך אף פעם לא היה משהו שגם מחר בוודאות יהיה שם, כי לך היה יותר קל לברוח ולהעלם מאשר להיות.
שנתיים עברו מהיום שהכרנו ולא הצלחנו להפסיק להתכתב, כאילו כל המילים בעולם חיכו לרגע שאכיר אותך כדי לצאת ממני. את התעקשת שניפגש ואני פחדתי, הייתי נשואה לגבר ובהריון וידעתי שברגע שאהפוך אותך למציאות כבר לא תהיה דרך חזרה, אהיה שלך, לנצח. מהרגע הראשון ראיתי מתחת למסיכה שלך ואת ראית מתחת לביישנות שלי, חזרת לעוד חיבוק אחד ואני נמסתי בתוכך והפכנו לדבוקה אחת, כל הקיום שלי התערער וכבר לא היה שום דבר אחר חוץ ממני וממך.
שנתיים אחרי ושתינו גרושות, שלמות עם הזהות המינית שלנו, אפילו המשפחות שלנו יודעות והחברים, רק שאני לבד ואת בזוגיות עם אישה אחרת. "היא מושלמת" אמרת לי עליה, "ממנה אני לא בורחת". ורק מידי פעם בחלומות שלי או בלילה כשאת שיכורה, או כשלרגע את מרשה לעצמך להרגיש שוב את כל מה שאטמת כלפיי מרוב פחד, את בורחת שוב אליי, תמיד נזהרת, תמיד עדיין שומרת על עצמך, ותוך כדי נותנת גם לי, לרגע, לשמור שוב עלייך. הפסקתי להלחם בך, הפסקתי להתרסק בגללך, הפסקתי לנסות להפסיק לאהוב אותך, אני פה כשאת צריכה ואת שם כשאני הולכת לאיבוד, אני שוכבת עם אחרות וכבר לא חושבת תוך כדי עלייך, ואת שוכבת איתה ואני מתפללת שמידי פעם את חושבת עליי. אין לי מושג עד מתי נרקוד את הריקוד המטורף שלנו, אולי עד שמישהי תתעייף או תיפול או תשבור משהו או יימאס לה באמת, ואולי... אולי לנצח.
כבר שנתיים שאת בחיים שלי. כיביתי את הנרות על העוגה וביקשתי בת ושבוע אחרי את הופעת בחיי, עם העיניים הירוקות והגומות והנמשים והשמש שזורחת לך בבטן ואף פעם לא שוקעת (מכל מה שקיוויתי שהוא יקבל ממך הוא קיבל את השמש). הרמת אותי, עטפת אותי והגנת עליי, דאגת לי ואהבת אותי כמו שלא אהבו אותי בחיים, בעוצמה ובתשוקה ובטוטאליות שזוכים לה מעטים, ואני לא רציתי שזה ייגמר לי לעולם. הייתי מוכנה לוותר על הכל בשבילך, אבל הכל איתי הפחיד אותך. והכל איתך אף פעם לא היה משהו שגם מחר בוודאות יהיה שם, כי לך היה יותר קל לברוח ולהעלם מאשר להיות.
שנתיים עברו מהיום שהכרנו ולא הצלחנו להפסיק להתכתב, כאילו כל המילים בעולם חיכו לרגע שאכיר אותך כדי לצאת ממני. את התעקשת שניפגש ואני פחדתי, הייתי נשואה לגבר ובהריון וידעתי שברגע שאהפוך אותך למציאות כבר לא תהיה דרך חזרה, אהיה שלך, לנצח. מהרגע הראשון ראיתי מתחת למסיכה שלך ואת ראית מתחת לביישנות שלי, חזרת לעוד חיבוק אחד ואני נמסתי בתוכך והפכנו לדבוקה אחת, כל הקיום שלי התערער וכבר לא היה שום דבר אחר חוץ ממני וממך.
שנתיים אחרי ושתינו גרושות, שלמות עם הזהות המינית שלנו, אפילו המשפחות שלנו יודעות והחברים, רק שאני לבד ואת בזוגיות עם אישה אחרת. "היא מושלמת" אמרת לי עליה, "ממנה אני לא בורחת". ורק מידי פעם בחלומות שלי או בלילה כשאת שיכורה, או כשלרגע את מרשה לעצמך להרגיש שוב את כל מה שאטמת כלפיי מרוב פחד, את בורחת שוב אליי, תמיד נזהרת, תמיד עדיין שומרת על עצמך, ותוך כדי נותנת גם לי, לרגע, לשמור שוב עלייך. הפסקתי להלחם בך, הפסקתי להתרסק בגללך, הפסקתי לנסות להפסיק לאהוב אותך, אני פה כשאת צריכה ואת שם כשאני הולכת לאיבוד, אני שוכבת עם אחרות וכבר לא חושבת תוך כדי עלייך, ואת שוכבת איתה ואני מתפללת שמידי פעם את חושבת עליי. אין לי מושג עד מתי נרקוד את הריקוד המטורף שלנו, אולי עד שמישהי תתעייף או תיפול או תשבור משהו או יימאס לה באמת, ואולי... אולי לנצח.