Matilda Mother
השיר מנסה לשחזר את התחושות של ילד שאמו מקריאה לו סיפור-ילדים לפני השינה. השיר מבוסס, באופן חופשי, על סיפור-בחרוזים לילדים שכתב סופר בשם הילייר בלוק, בסוף המאה ה-19. הגרסה המקורית של השיר של הפלויד שאבה משפטים שלמים מתוך "מטילדה" של בלוק, אבל הם לא הצליחו להשיג את הסכמת משפחת בלוק לשימוש במילותיו, ולכן בארט שינה אותן לגמרי. הקטע שהביא קרייזי הוא המקסים (והחשוב, לטעמי) בשיר: You only have to read the lines They're scribbled in black and everything shines הילד אומר לאמו: את רק צריכה להקריא את המילים שמקושקשות בשחור [הדפוס, בספר] ואז הכל נהיה מואר... Wondering and dreaming The words had different meanings Yes they did "תוהה וחולם למילים היתה משמעות שונה כן, היתה להן" בתור ילדים, לפני שאנחנו מבינים בדיוק על מה מדברים הסיפורים שהורינו מקריאים לנו, המילים עצמן, הסאונד שלהן, הולך קסם עלינו. אנחנו מייחסים משמעויות משל עצמנו - שאנחנו ממציאים אותן - למילים שאת פישרן אנו לא ממש מבינים. החוויה של שמיעת ספר מוקרא (כאן, ע"י הורה) היא חוויה בפני עצמה, הגורמת לדמיון של הילדים לעבוד שעות נוספות, מעבר למשמעות ה"אמיתית" של הסיפור המוקרא. על זה מדבר בארט. והוא אומר את זה, כמובן, בצורה הרבה יותר לירית מההסבר הקליני שנתתי כאן. שים לב שבארט אינו "מתיילד" כאן - הוא אינו באמת חוזר להיות ילד, ואינו מדבר כילד - אלא מנתח את החויות מנקודת המבט של בוגר, שעזב (לצערו, אולי) את שנות הילדות מאחור.
