יום הולדת

lanfir1

New member
יום הולדת

עוד חודש יש לאמא שלי יומולדת.
הבטן שלי כואבת, מתכווצת. אין לי אוויר.
אני לא מאמינה שהיא לא נמצאת. שנה שעברה חגגנו לה בכינרת. כולם ביחד...היה כל כך כיף.
בחיים שלי לא תיארתי לעצמי שזו תהיה היומולדת האחרונה שלה.
ככה הלכה, לפני 9 וחצי חודשים. בלי התראה, בלי סימן.
הכאב קשה מנשוא. העצב משתלט.
יום הולדת 55 מתקרב... ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
אחי הגדול הודיע שהוא טס לחודש. הוא לא יהיה ביומולדת.
אבא שלי אמר שהוא צריך לטוס לחו"ל לצרכי עבודה.
נשארנו אני, ואחותי ואחי (קטנים ממני).
מה עושים? "חוגגים"?!
אני רק חושבת על היומולדת והדמעות חונקות את הגרון.
ועבר כל כך מעט זמן.. כאילו לפני שנייה היא עוד הייתה פה.
מה עשיתן בשנה הראשונה? ציינתן? "חגגתן"? משהו פרטי? משהו עם המשפחה?
אני אובדת עצות :(
 

אשבל1

New member
בשנה הראשונה..... וואוו הדחקה רצינית אצלי...

אני ממש לא זוכרת.

נראה לי שהמתנה הכי יפה שאתם הילדים יכולים להעניק לאמא, היא לשמור על קשר אוהב ודואג ביניכם... אז אם מתאפשר אולי תרימו כוסית לזיכרה , לכבוד יום הולדתה בארוחה משותפת, אולי בקפה ועוגה... משהו שאתם אוהבים לעשות ביחד...

מה דעתך?
 

sher24

New member
חושבת גם כמו אשבל

להרים כוסית לזכרה של אמא. זה יכול לעזור לכם לעבור את היום הזה. אצלנו כל אחד בפינה שלו ביומולדת.
 

mykal

New member
רוצה לומר לך,

שכל אחד מתמודד עם ה'אין אמא' בצורה אחרת.
הגברים הבוגרים במפחה שלך מעסיקים עצמם, עובדים 'טסים' מהמקום,
זו גם דרך להתמודד.
את בבית עם אחיך ואחותך, ולכן את אולי מרגישה, אחראית,
ואולי אתם מתחלקים באין יחד.

מה שאני הייתי עושה ביום הולדת של אמא--
עולה לבית העלמין, עומדת ע"י הקבר ומספרת לה כל מה שאני מרגישה,
משתפת אותה בדברים שהיא לא היתה,
וחוזרת הביתה-- מוציאה תמונות ומדברת עם האחים.

באמת עוד 'טרי' האבל, קשה ולא פשוט.
 
למעלה