היום הולדת שלי זה היום הכי עצוב בשנה מבחינתי...זה יום שאני מרגישה את הבדידות בצורה הכי חזקה שאפשר...בזמן שאנשים חוגגים את הימי הולדת שלהם עם חברים או משפחה אני יושבת ביום הולדת שלי לבד בחדר בלי חברים ובלי משפחה אף אחד לא שמח איתי ובשבילי גם כשהייתי קטנה יותר בבית ספר תמיד בימי הולדת ילדים היו מקבלים מהחברים שלהם בלונים ומתנות אבל לי אף אחד אף פעם לא הביא בלונים תמיד הייתי לבד והיום חוץ מהחברות בעבודה אף אחד לא מברך אותי...זה אמור להיות יום שמח יום שאני אמורה לחגוג בו שגדלתי בשנה שעברתי עוד שנה שצברתי עוד חוויות שהתבגרתי אבל כל מה שאני חושבת עליו זה שעברה עוד שנה שלא עשיתי בה כלום אז מה יש לי לחגוג? כל פעם שהיום הזה בא אני רוצה להיעלם אני רוצה שהיום הזה לא יגיע שידלגו עליו בשנה שאני לא יקום ליום הזה...אז הנה הגיע היום הזה ואני מקווה שהוא יגמר הכי מהר שאפשר ושאני יצליח להתגבר ממנו מהר ולא לשקוע אליו