יום הולדת

[מיני--]

יום הולדת

שלום לכולם אני לא יודעת בדיוק איך להתחיל אבל יש לי עוד שבוע יום הולדת נכון שזה כיף והכל אבל אצלי זה לא ממש כיף כי אמרתי לבעלי שאני רוצה לעשות משהו קטן או אפילו שנצא ביחד למסעדה אבל תשובתו היתה ממש מזעזעת לא מגיע לך כלום לא מזמן חזרנו מחו"ל וזה היתה המתנה שלך אבל מה בסך הכל ביקשתי לצאת למסעדה רק שנינו אני לא מבינה למה אף אחד לא מוכן לזכור את היום הולדת שלי ואני תמיד זוכרת את של כולם כך גם שנה שעברה הייתי בהריון בחודש שמיני הייתי בשמירת הריון ורק אחרי שנעלבתי ונפגעתי כולם נזכרו שהיה לי יום הולדת אני לא יודעת מה להגיד אבל זה ממש פוגע כי בסוף אוגוסט לבעלי יש יום הולדת ואני קניתי לו מתנה ואני עושה בשבילו הכל מה דעתכם

 

[איש-ילד]

לא זוכר או לא מתייחס?

ציינת מספר גורמים שאליהם את באה בטרוניה. האחד והראשון - בעלך ואחריו -אחרים ("למה אף אחד לא זוכר...") ביחס לבעלך לפי המשתמע מדברייך זה כלל לא עניין של "זוכר" או "לא זוכר" אלא "מתייחס" או "לא מתייחס" והוא פשוט לא מתייחס. סביר להניח שהעניין לא בא לידי ביטוי רק ביום-הולדתך אלא בכל מערכת היחסים שלכם ותקני אותי אם אני טועה. בעניין "האחרים" - אצלם אכן יתכן שלא זוכרים אז הדבר הכי הכי פשוט הוא - להזכיר. נכון שאנחנו מצפים לחוש את ערכנו בכך ש"נהיה בראש" של מקורבינו אבל מה לעשות שרוב האנשים מוטרדים בדברים נוספים ו/או אחרים? יש אנשים ובייחוד נשים שיש להן את זה, את הלזכור הזה... את היכולת לתת תשומת לב אישית. אני יכול להעיד על עצמי שאני לוקה בזה והדרך שלי להתמודד עם הליקוי הינה לרשום הכל ביומן. מה שלא רשום - לא קיים. אז אצלי היומן מזכיר לי - אולי אצל אחרים כדאי שאנחנו נזכיר להם? נכון שזה לא כמו שאנחנו מצפים אבל בכל זאת... וכמובן, תקנו אותי אם אני טועה.

 

[אור באפילה]

איש -ילד

לא זוכר או לא מתיחס זה ענין של סמנטיקה כולנו וזה לא משנה בני כמה אנחנו מצפים שיום אחד בשנה נהיה "מלכים", שנהיה הכי הכי חשובים ,שלא נצטרך להזכיר לסובבים אותנו שזה היום שלנו... אז לכל אחד יש את הפטנטים שלו איך לא לשכוח לך זה היומן לאחר זו המזכירה הנאמנה או אפשרויות אחרות. אני בטוחה שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להסתכל בעיניו של ילדו לאחר ששכח את יום הולדתו אך למה חלקנו לא משפילים מבט באותה תחושת אשמה כאשר זה נוגע לבן /בת הזוג שלנו? ולך מיני - להעניש את בן הזוג בכך שלא תתני לו את מתנת יום הולדתו לא יתן שום דבר להיפך עשי לו פסטיבל שלם אבל לפני זה את יום הולדתך חגגי לעצמך בשיא הפינוק בקשי את עזרתה של בת משפחה או חברה טובה עם הילד וים אחד בשנה תעשי רק מה בראש שלך שיהיה לך יום הולדת שמח

לחייך

 

[מתולתלת]

מיני

את המתנה אל תתני לו כאילו גם את שכחת

 

[איש-ילד]

לא עניין סמנטי

לעניות דעתי העניין אינו באם הוא זוכר או לא שהרי לדברייך מיני - את לא רק שהזכרת לו אלא גם ביקשת לצאת ולחגוג ולו בזעיר אנפין וזכית להתיחסות של זלזול. בעלך, להבדיל מאחרים שכנראה לא זוכרים את יום הולדתך לא רק שאמור לזכור אלא גם כאשר את מזכירה לו... וזה כבר עניין שונה לחלוטין ובודאי זה לא עניין של סמנטיקה. זה עניין של לכבד, להתייחס, לפרגן. כמו שכבר אמרתי קודם, סביר להניח שהתייחסותו זו אלייך באה לידי ביטוי גם בתחומים אחרים. יתכן שאכן מועד יום ההולדת מבחינתו הינו בעל משמעות פחותת ערך אם כך אז מדוע לך לטרוח כל כך הרבה? מדוע אינך מסתפקת בתיזכורת קלה כגון איחולי מזל טוב או סתם פרח? לא מקובלת עלי גישתה של מתולתלת שעיקרה היא "להחזיר לו", ממש לא, אבל מכאן ועד פסטיבל שלם כאשר לו עצמו אין ערך לכך המרחק גדול. גם שיחה בעניין כמובן לא תזיק שיחה שבעזרתה תוכלי להבהיר לעצמך דברים החל מחשיבות הנושא אצלו וכלה במעמדך בעיניו. על כל פנים, כך או כך אני בטוח שכולנו כאן מאחלים לך יום הולדת שמח

בין אם מוקדם ובין אם מאוחר מדי או שבעצם זה אף פעם לא מאוחר.

 

[חונה לרגע]

היי מיני - רוצה להעביר לך מסר

שעלה לי בהמון דמעות וכאבי לב. נראה שבעלך לא מייחס חשיבות גדולה כמוך - לציון ימי הולדת. ועם כל הכאב והאכזבה - נראה לי שכדאי לך להשלים עם העובדה- וזאת בהנחה שבשאר התחומים הקשר ביניכם טוב. אני למשל - למדתי לא לצפות לכלום ! מה שיבוא יבוא - מה שכן אני תמיד חוגגת לעצמי הכי הכי - מפנקת את עצמי במתנה מיוחדת - לוקחת לי יום חופש וקובעת עם חברה טובה ונהנית עד הגג. ועל החשבון מזלטוף

 

[ליידילי]

זאת ועוד

כגודל הציפיות גודל האכזבה, - מוכרת לך האמרה הזו? דומה שאת תולה משקל רב בנושא יום ההולדת והאופן שבו יצוין. אינך יחידה, גם אני כך- ועוד רבות אחרות. רק שנראה שאת כורה לעצמך בור ושבה ונופלת בו. מתוך דברייך עולה איזושהי נימה שלא לגמרי ברורה לי, כאילו, ותקני אותי אם אני טועה, בעלך צריך ל"אשר" את אופן הבילוי או החגיגה. -נראה שזוהי ירידה בשלב בסולם, יתכן ובעבר חיכית בתקווה שיום הולדתך יזכר ויחגג מבלי שאת תקחי יוזמה...והתאכזבת. כיום, "למודת נסיון" את מזכירה, ומנסה ליזום. אך אינך הולכת את כל כברת הדרך - עדיין את רוצה ומצפה ש"יחגגו לך" ... אחרת אולי "אין זה שווה". מה שאני מנסה לומר בדומה ובנוסף לדבריה של חונה לרגע, הינו שכדאי שתנסי לשנות את עמדותייך בנושא. זה לא קל או פשוט - אבל אפשרי - ויחסוך ממך עוגמות נפש. ו...תזכירי לנו את התאיך המדויק - ונברך אותך בגדול.

 

[uzik]

זה עינין של חינוך

במשפחה שאף אחד לא מתייחס לימי הולדת וכגון אלו אין סיבה שמישהוא יתרגל להתייחס בלי "חינוך מחדש" א. התעלמי מכך לחלוטין ואל תזכירי. ב. זכרי לציין את ימי ההולדת שלו ותני לו מתנה אפילו צנועה וסימלית ואל תצפי לתמורה. זיכרי "האהבה היא היכולת להעניק לזולת בלי לצפות לתמורה" ג. תוצאה צפויה - יתחיל לזכור - זכית באהבה ובתשומת הלב. לא זוכר אז לא שווה שתתיחסי אליו. כנראה ללא מצאת את האדם הנכון. כנ"ל גם עם אחרים. העצות ממי שלמד בגיל מאוחר גם לזכור וגם להעניק ומה שקורה ממש מדהים!!! וכיום למד לתת ולכ גם מקבל ובגדול.

 

[ענת@11]

את יודעת מה אומרים על צרת רבים?

או יותר נכון צרת רבות? כל שנה הייתי מתכננת הפקות בשביל לקבל...כלום. הוא אומר שזה פשוט לא חשוב לו. תאריך חסר משמעות. אז מה אני הולכת לעשות השנה? גייסתי חברה שיום הולדתה סמוך לשלי ואנחנו הולכות למסעדה טובה+הצגת בנות טובה. מה יותר טוב מזה? רוצה להצטרף

 

[חונה לרגע]

../images/Emo45.gif "יופי נחמה"

כשלמדתי לעשות לעצמי "טוב" ולבקש בצורה ברורה את מה שאני רוצה, השתנו השתנו חיי מהקצה אל הקצה. שנים על שנים ציפיתי מבנהזוג "שינחש" את משאלות ליבי - התוצאה אכזבות קשות, כעס ושיברון לב. התבגרתי , גדלתי ואני לא משדרת, לא מרמזת - אלא אומרת במילים מפורשות את שאני רוצה - וכאשר אין הסכמה או שיתוף פעולה מצידו - מגשימה בעצמי לעצמי את החלומות !

ומזל"ט על החשבון.

 

[המוסקיטר האחרון]

ומה שהפריע לי ...

האם הנסיעה הייתה מתנת יום הולדת? האם קישרתם זאת בהחלטה לפני הנסיעה לחו"ל? כי אם התשובה שלילית, הרי אין צורך לקשר לקשר בין הנסיעה חו"ל לבין היום הולדת. לי לא נראה שיש כאן שכחה או התעלמות... אפילו אין כאן בעייה של תשומת לב יש כאן פשוט קמצנות! ותקני אותי אם אני טועה...

 

[צעקה אילמת]

לא בטוחה שזו קמצנות

נראה לי יותר כאי שימת לב או חוסר רגישות לצרכים של בת הזוג גם לי יש "תכשיט" כזה בבית אבל אני לא ויתרתי מחלתי על כבודי הרמוס, גרדתי עם שפכטל מהרצפה את תחושת העלבון ובכוח הכרחתי אותו לחגוג אירועים כמו יום הולדת, נישואין הוא אמנם חוגג אותם במין מכאניות שכזו ומקטר שזה מיותר וחבל על הכסף אבל זה רק גורם לי לדרוש ממנו להוציא עליי ימבה,אבל ימבה, של כסף אם לא ברוח אז בארנק... את ענייני הרוח אני פותרת בנשיקת "מזל טוב" של בתי הפעוטה, שמכפר על זה (או ככה לפחות אני עובדת על עצמי שזה..)

 

[המוסקיטר האחרון]

אם "חבל על הכסף" לא קמצנות, מה זה?

אני איתך, צעקה אילמת אבל עדיין מפריע לי שתמיד מקשרים בין חוסר תשומת לב, או חוסר רגישות, או חוסר הבנה לצרכים, עם כסף... למה ה"תכשיט" צריך להגיד "חבל על הכסף" אם באמת יש מצוקה כספית, אפשר לעשות ארוע זול ומשמעותי (כמו לטייל יד ביד בחוף הים ...) אם אין בעייה כספית, אולי זו לא ממש קמצנות אבל זה מתקרב לזה... ומצד שני, מי יודע אולי זה תרוץ לא להשקיע באשה...

 

[צעקה אילמת]

קמצנות..רק בתחום אחד

לא יודעת מה עם בן זוגה של מיני... אבל אצל בן זוגי הבעיה איננה קמצנות. בכל הקשור להוצאות בבית, בחוץ הוא ממש אקסטרה-לארג´ ועל הילדים מרעיף פינוקים עד הודעה חדשה הוא כנראה חושב שאני כבר ילדה גדולה שיכולה לדחות סיפוקים חומריים ולא מצליחה להעביר לו את המסר..ש"הסיפוקים החומריים" הללו..הם אוכל נפש במערכת יחסים זוגית...

 

[אדם השני]

בגיל ובחדווה..

למה תתעצבי תחגגי בגדול ירצה להצטרף טוב ואם לא תספרי לו כמה נהנית קחי רעיון קטן תמצאי אותו בכתובת המצורפת ושתדעי רק שמחות

 

[אדם השני]

צר לי זה היה השהו מסקס אחר והוא לא

 

[צעקה אילמת]

אדם השני, יקירי...

לצאת לחגוג בגדול עם אנשים אחרים אפשר תמיד אבל כשאני חוגגת ארוע שחשוב לי, הייתי רוצה לשתף את זה שאני אוהבת בחגיגה שלי. כל דבר שאני עושה בחיים לובש צורה אחרת כשהוא נעשה עם בן זוגי...ואף חברה ,טובה ככל שתהיה ,לא יכולה למלא את מקומו..