בוודאי שאפשר...אבל לא בטוח
שזה יובן.האמת,שכתבתי את זה כאן לא אחת,ואולי ותיקי הפורום זוכרים.אני פשוט לא אוהב ולא מתחבר למילה הזו-מטרה.אני בן אדם מאוד לא שאפתני אפשר להגיד,לא במונחים של הצבת מטרות,אבל כן במובן אחר...מובן של להגשים חלומות,של לדעת מי אני ומה אני רוצה להיות...אז במובן הזה המטרה היחידה שלי היא להיות אדם טוב יותר,והדרך לשם? עמוסה באמצעים ועזרים,לא במטרות.למשל,אני רוצה להכניס משמעות לחיים שלי,משמעות שנעדרה מרוב חיי,ולכן אני רוצה לעבוד עם ילדים(כי אני מאמין שמשם מתחיל השינוי,בין השאר,ויש לכך עוד סיבות אחרות שקשורות למי שאני)...בתור חלום,או שאיפה...להגיד שזו מטרה בשבילי לא יהיה מדוייק,אני חושב...עצם המילה "מטרה" יוצרת מין מחוייבות בלתי נראית להישגיות ותוצאות,ומשם הדרך לשיפוט עצמי וביקורת עצמית מאוד קרובה...הייתי שם, עכשיו אני במקום אחר...אני לא רוצה לשפוט אותי יותר,לא רוצה להימדד לפי תוצאות או המקצוע שיש לי או המעמד שיש לי בעיניי אחרים וכדומה.פשוט לא רוצה! (במאמר מוסגר אני גם אומר עוד משהו-שזה גם מאוד קשור למה מוציא ממני את המיטב ומה לא,מה בונה אותי ומה מלחיץ אותי והורס וכדומה.אז אפשר להגיד שאני לא עומד במצבי לחץ,אפשר,אם רוצים להיות שליליים ולראות את הצד השלילי...אני רוצה להיות חיובי ולכן אומר שאני אדם טוב יותר במצבים שלא דורשים החלטות מיידיות או קבלת תוצאות מיידיות ונראות או משהו דומה.היכן אני כן טוב?במסגרות "תהליכיות",שלא צריך למהר לשום מקום,שהדגש הוא על הדרך ולא על התוצאות,על תהליכים ארוכי טווח ולא קצרי טווח,על צבירת כוחות וכשרים ולא צבירת ממון וכוח...וכדומה...אני אוהב את הדרך האיטית וההדרגתית...) מה אני כן רוצה? אני רוצה להגיע לגרעין שמהווה את ה"אני האמיתי" שלי...אני די מודע לכך שהגרעין הזה נמצא בהשתנות מתמדת ולכן הכי הרבה שאפשר להגיע הוא להתקרב,לקבל דימוי או מחשבה קרובה לזה...ולאחר מכן,אני רוצה לממש בחיי את אותו "אני אמיתי"... ושוב,יש כאן כל כך הרבה לכתוב...זה הרי עולם ומלואו,וגם ההתקרבות לילד הפנימי שהזכרת היא חלק מזה,ולהגיע לשלוות נפש,עם ההורים,עם העבר ובעיקר עם עצמי...ולרפא את עצמי,מכל הבחינות-פיסי,נפשי ורוחני... זה הבדל מאוד גדול,אני חושב,בין שאפתנות הבאה לביטוי בהצבת מטרות לבין השאפתנות שיש לי,שהיא יותר...איך לומר...רצון מאוד עז לגלות את עצמי,את העולם,את החיים...את כל מה שהיה חסר לי כל השנים...אבל לא למען הישגיות או משהו דומה, אלא למען שיהיו לי הכוחות כדי לעשות את מה שאני חולם ושואף אליו.הבחינה היא לא ביחס לאחרים או ביחס למשהו מדיד,אלא ביחס למכלולים שלמים,לתהליכים "גדולים",או לעצמי ול"עצמימים" אחרים(חחח-מילה חדשה...הכוונה שבוחנים את האדם ביחס לעצמו ולא ביחס לאחרים)...ולא לעצור שם...אני רוצה להשפיע,אני רוצה שלמעשים שלי יהיו משמעויות...אני מאמין,את מבינה,שזו הדרך לשנות את העולם(והוא זקוק לשינוי דחוף ביותר בעיניי)...שזה אפשרי,אבל מכיוון שזה ייקח זמן,הרבה זמן,הרי שיש להתמקד בשינוי עצמך, בשינוי סביבתך...ואז,מתוך אדווה הגוררת אדווה,כאבן הקופצת על פני המים...השינוי הזה יכול להיות משמעותי,רחב,שינוי שאולי אפשר כבר לראות את ניצניו הראשונים,אני חושב,אבל הוא בוודאי לא מספיק,לא מסה קריטית כזו שתשנה את התרבות המטריאליסטית שקיימת כאן(בעולם כולו).רק להבין שאין לי מחשבות נרקסיסטיות בענין הזה...אלא להיות חלק מזה,חלק ממשהו שהוא יותר גדול ממני,ומכל אחד אחר...משהו מהפכני אולי(לא אלים כמובן...משהו בסגנון מהפכות שנות השישים של המאה הקודמת,אבל הרבה יותר גדולות ונרחבות). זה מעניין,כי כל השנים לא הבנתי איזה מין שם זה נמרוד,ורק לאחרונה הדברים מתחברים...נ-מ-ר-ו-ד...מרד,אבל זה לא מרד במובן הישן שלו אלא במובן אחר,מובן פנימי מאוד עמוק של שינוי רוחני...שקשה לי להסביר אותו עכשיו...שמציאת העצמיות שלי, מציאת ה"אני האמיתי" כרוכה במשהו שהוא בגדר מרד פנימי,מרד כנגד אמונות ישנות,כנגד פחדים מהעבר,כנגד טראומות לא פשוטות,כנגד כל מה שאנשים אחרים אומרים,כנגד תכתיבי החברה,כנגד...אבל יש גם בעד...שאותה מרידה בעצם מביאה את האור, שזה מתקשר למשהו אחר שנמצא בשמי(ואני לא ארחיב על כך)-את האמת,הצדק,החופש,המוסר והאהבה...אני מתכוון,זה דבר ששוה למרוד בו,לא? ...ויש לזה מחיר לא פשוט,לא חשוב,לא ארחיב על כך...וכל אלו-הם לא בגדר משהו קיים,אלא בתור משהו שהייתי רוצה,שאני שואף אליו...אז לזה בדיוק אני מתכוון שיש לי מטרה אחת-להיות אדם טוב יותר,ושכל השאר הם רק אמצעים בדרך. אחד הקשיים-המוגבלות שלנו כבני אדם הוא לראות בעיננו מה זה אומר שינוי,שהרי שינוי אמיתי ניתן לראות רק בדיעבד,לדעתי,ולכן, בדיוק בגלל זה...ובגלל שזמן זה דבר שלא קיים אלא בראשנו ומחשבתנו,המיקוד שלנו צריך להיות אך ורק על ההווה-להיות כל יום עם עוד מודעות ועוד מודעות,וליצוק את המשמעות בכל רגע ורגע,בהווה,כי אין לנו דרך לדעת היכן נהיה ומה נעשה בעוד כך וכך שנים,בעתיד...וזה בדיוק מה שניסתי להעביר בתגובות הקודמות שלי-שלנסות לראות כל יום משהו חדש...ועוד לא דיברתי על הרצון שלי במציאת עבודה קבועה או בעצמאות כלכלית מלאה או במציאת אהבת אמת או דברים אחרים,אבל כל אלו ואחרים...הם לא מטרות,הם אמצעים...כי להיות אדם טוב יותר זה משהו פנימי,זה משהו שצריך להיות תלוי אך ורק בך,משהו שרק לך יש הכוח לעשותו כלפיך,מרצונך שלך. וכל מה שכתבתי יכול להשמע מאוד שאפתני,אבל זה לא...באמת שלא...זה משהו שקיים בתוכי הרבה זמן,תחילה רדום,לאחר מכן מבעבע בתוכי...אני חושב שזה הזמן הנוכחי,ושהשלב הבא שלי בהתפתחות יהיה שהרדום שהפך למבעבע בתוכי יהפך למשהו חי וקיים,גם בתוכי וגם בעולם החיצוני שלי,באיך שאני רוצה שיראו חיי. טוב,בטח לא ידעת למה נכנסת ששאלת אותי-מה מטרתי...חחחח...ככה זה אצלי-שאלות קטנות שמובילות אותי לאותן תגובות ארוכות שלי,שנשפכות כאילו מאותה שאלה תמימה...
...זה,דרך אגב,גם תובנה מאוד מעניינת-איך דברים שנראים לנו פשוטים לכאורה מבחוץ,הופכים להיות מורכבים ומלאי חיים כאשר אנחנו נכנסים ומתבוננים בהם במלוא הרצינות...ובכל מקרה,אל תקחי את אורך ההודעה/מגילה שלי בצורה קשה מדיי...חחחח
