יום הורים של ליאת בביה"ס !!
יום ההורים של ליאת היה מאוד קשה עבורי. אני יודעת שעל ליאת עובר משהו בזמן האחרון. קודם היא אמרה שקשה לה בערבית.עכשיו היא אמרה בזמן שהיתה איתי והמורה שילדים בכיתה פוגעים בה. זה היה אחרי הרבה מאמץ של ניחוש שלנו. היא לא היתה מוכנה לפרט מעבר לזה. אבל גם זו התקדמות. אני לא הצלחתי להוציא ממנה מילה קודם( חוץ מעניין הערבית שגם זה לקח חודש שלם). אחרי 5 דקות וניסיונות שכנוע לדבר שעלו בתוהו, ביקשה המורה מליאת לצאת. ליאת לא נעלבה מכך. אני סיפרתי לה אח"כ מה היה. המורה לא מודאגת בכלל מהצד הלימודי. אני קצת יותר מודאגת מכך. המורה מודאגת כי ליאת שקטה ולא מדברת. לפי המורה ליאת סרבה להתקרבות של בנות לחברה. (כששאלתי את ליאת, היא לא ידעה על איזה מקרים המורה מדברת). המורה סיפרה שבטיול למצדה בלילה עזרו לה, אבל היה בלתי אפשרי לדעת מתי קשה לה. היא לא מספרת. היא חושבת שכדאי לעלות את זה בועדה מחר. אני לא בטוחה שזה המקום, אולי כן. במאמץ גדול בבית, ניסיתי לשאול אותה מי מציק לה, בנים או בנות. היא אמרה בנים. האם הם עושים ? האם הם אומרים ? היה מאוד קשה לה להגיד. החלטתי שאני מנסה בכתיבה. הבאתי לה דף ועט. היא אמרה שאומרים. מה אומרים ? משהו על המראה ? משהו על הדיבור ? משהו על מעשים ? היא ענתה: מראה. שאלתי משהו על בגדים ? משהו על הגוף (היא לא שמנה, להפך רזה) ? היא רשמה "יפה" שזה אומר ההפך מכוערת. שאלתי כמה ילדים ? איזה ילדים ? היא רשמה שם אחד אח"כ עוד אחד כי שאלתי אם זהו. אח"כ עוד שניים. סה"כ 4 בנים. אחד מהם הושיבה המורה לידה לא מזמן. ליאת אומרת שהוא הכי פחות מציק מכל ה-4. שאלתי על עוד מילים כמו: שפן, כי השיניים שלה עכשיו בטיפול ישור שיניים כי השיניים עקומות. היא אמרה כן. אני אומנם שמחה שהצלחתי סוף סוף לקבל תשובה, אבל קשה לי שקשה לה לספר לי. אני נשברתי אצל המורה לבד ובכיתי. כן בכיתי, כי החיים קשים. המורה ניסתה לעודד אותי שאני קשובה לילדים ואישה חזקה. נכון, אבל מה זה עוזר לי ? קשה להם לספר לי קשיים. בסופו של דבר גם לקטנים קשה רגשית. גם לליאור וכמובן גם לליאת. זה מזכיר אותי בילדותי וגם אח"כ ולפעמים עכשיו. עם אמא שלי אין לי קשר טוב בכלל וקיויתי ואני עדיין מקווה שיש לי תקשורת טובה עם הילדים. האמת שבכל זאת אני הרבה יותר טובה מאמא שלי בעניין, כי אני לפחות מנסה להתעניין ולדאוג. זהו, פשוט הייתי צריכה קצת לבכות כאן.
יום ההורים של ליאת היה מאוד קשה עבורי. אני יודעת שעל ליאת עובר משהו בזמן האחרון. קודם היא אמרה שקשה לה בערבית.עכשיו היא אמרה בזמן שהיתה איתי והמורה שילדים בכיתה פוגעים בה. זה היה אחרי הרבה מאמץ של ניחוש שלנו. היא לא היתה מוכנה לפרט מעבר לזה. אבל גם זו התקדמות. אני לא הצלחתי להוציא ממנה מילה קודם( חוץ מעניין הערבית שגם זה לקח חודש שלם). אחרי 5 דקות וניסיונות שכנוע לדבר שעלו בתוהו, ביקשה המורה מליאת לצאת. ליאת לא נעלבה מכך. אני סיפרתי לה אח"כ מה היה. המורה לא מודאגת בכלל מהצד הלימודי. אני קצת יותר מודאגת מכך. המורה מודאגת כי ליאת שקטה ולא מדברת. לפי המורה ליאת סרבה להתקרבות של בנות לחברה. (כששאלתי את ליאת, היא לא ידעה על איזה מקרים המורה מדברת). המורה סיפרה שבטיול למצדה בלילה עזרו לה, אבל היה בלתי אפשרי לדעת מתי קשה לה. היא לא מספרת. היא חושבת שכדאי לעלות את זה בועדה מחר. אני לא בטוחה שזה המקום, אולי כן. במאמץ גדול בבית, ניסיתי לשאול אותה מי מציק לה, בנים או בנות. היא אמרה בנים. האם הם עושים ? האם הם אומרים ? היה מאוד קשה לה להגיד. החלטתי שאני מנסה בכתיבה. הבאתי לה דף ועט. היא אמרה שאומרים. מה אומרים ? משהו על המראה ? משהו על הדיבור ? משהו על מעשים ? היא ענתה: מראה. שאלתי משהו על בגדים ? משהו על הגוף (היא לא שמנה, להפך רזה) ? היא רשמה "יפה" שזה אומר ההפך מכוערת. שאלתי כמה ילדים ? איזה ילדים ? היא רשמה שם אחד אח"כ עוד אחד כי שאלתי אם זהו. אח"כ עוד שניים. סה"כ 4 בנים. אחד מהם הושיבה המורה לידה לא מזמן. ליאת אומרת שהוא הכי פחות מציק מכל ה-4. שאלתי על עוד מילים כמו: שפן, כי השיניים שלה עכשיו בטיפול ישור שיניים כי השיניים עקומות. היא אמרה כן. אני אומנם שמחה שהצלחתי סוף סוף לקבל תשובה, אבל קשה לי שקשה לה לספר לי. אני נשברתי אצל המורה לבד ובכיתי. כן בכיתי, כי החיים קשים. המורה ניסתה לעודד אותי שאני קשובה לילדים ואישה חזקה. נכון, אבל מה זה עוזר לי ? קשה להם לספר לי קשיים. בסופו של דבר גם לקטנים קשה רגשית. גם לליאור וכמובן גם לליאת. זה מזכיר אותי בילדותי וגם אח"כ ולפעמים עכשיו. עם אמא שלי אין לי קשר טוב בכלל וקיויתי ואני עדיין מקווה שיש לי תקשורת טובה עם הילדים. האמת שבכל זאת אני הרבה יותר טובה מאמא שלי בעניין, כי אני לפחות מנסה להתעניין ולדאוג. זהו, פשוט הייתי צריכה קצת לבכות כאן.