RossieL
Active member
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה 2020
חשבתי, חשבתי שככל שאנו מתבגרים,
ככל שהשנים עוברות,
ככל שמתרחקים מזמן האירוע,
הכאב דועך, נעלם, מרפה.
אז זהו, שלא.
במהלך השנה, ה"רגילה", הוא פשוט תופס לו מקום באחורה של התודעה,
לא ממש מהווה איזה נטל או משמעות,
שקט כזה, לא מורגש, כמעט לא זכיר.
אבל, לעולם הוא נמצא, קיים,
ולא כמו מי שאיננו, הכאב חי, נושם ובועט.
וברגע אחד הוא מתפרץ, ומכה באגרופו ישר לתוך הבטן הרכה,
ומכאיב בדיוק באותן עוצמות כמו של הרגע המר והנורא ההוא,
הרגע בו בישרו על מות אהוב.
ולא רק לאלו שאיבדו את היקר מכל,
אלא לכלל העם.
כי במדינה קטנה כמו שלנו, מי לא מכיר מישהו,
שאיבד, שנפל, שנרצח בידי בן עוולה?
והעצב והכאב, ביום אחד, הופכים נחלת הכלל.
אני רוצה לסיים בציטוט משפט שכתב הקומיקאי אבי נוסבאום
יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וּלְמַעֲנָם יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עַם גַּם בְּיָמִים שֶׁאֵין 'יִזְכֹּר'.
משפט אחד, נטול כל מניירות ועם כל כך הרבה משמעות.
ולי נותר רק לענות: אמן!
חשבתי, חשבתי שככל שאנו מתבגרים,
ככל שהשנים עוברות,
ככל שמתרחקים מזמן האירוע,
הכאב דועך, נעלם, מרפה.
אז זהו, שלא.
במהלך השנה, ה"רגילה", הוא פשוט תופס לו מקום באחורה של התודעה,
לא ממש מהווה איזה נטל או משמעות,
שקט כזה, לא מורגש, כמעט לא זכיר.
אבל, לעולם הוא נמצא, קיים,
ולא כמו מי שאיננו, הכאב חי, נושם ובועט.
וברגע אחד הוא מתפרץ, ומכה באגרופו ישר לתוך הבטן הרכה,
ומכאיב בדיוק באותן עוצמות כמו של הרגע המר והנורא ההוא,
הרגע בו בישרו על מות אהוב.
ולא רק לאלו שאיבדו את היקר מכל,
אלא לכלל העם.
כי במדינה קטנה כמו שלנו, מי לא מכיר מישהו,
שאיבד, שנפל, שנרצח בידי בן עוולה?
והעצב והכאב, ביום אחד, הופכים נחלת הכלל.
אני רוצה לסיים בציטוט משפט שכתב הקומיקאי אבי נוסבאום
יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וּלְמַעֲנָם יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עַם גַּם בְּיָמִים שֶׁאֵין 'יִזְכֹּר'.
משפט אחד, נטול כל מניירות ועם כל כך הרבה משמעות.
ולי נותר רק לענות: אמן!
