יום הזיכרון לשואה ולגבורה
נדליק נר זיכרון ולהבת-לב לזכרם
אתם מוזמנים לכתוב את כל שעל לבכם ואיך אתם בתוך היום הזה. מכל הבחינות.
כשלעצמי, היום אני חושבת על אדולף. אדולף הצעיר, השורד, שומר אחיו. אדולף, אחי סבי. באישון ליל, בשיא החורף, ברגע האחרון, ברחה המשפחה מגרמניה במשאית. האם ישבה מלפנים עם התינוקת, לכאורה אשת הנהג, ומאחור הסתתרו הילדים בקור מקפיא עצמות. אדולף, הבכור, דאג כל הדרך לשמור על אחיו הקטנים שלא יקפאו, וברגע שחצו את גבול גרמניה-בלגיה הוא גרר אותם אל מחוץ למשאית וחימם אותם אחד אחד. הבריחה הייתה ארוכה וקשה, אם וחמישה ילדים דרך ארבע מדינות בחורף האירופאי. התינוקת נפטרה בדרך – אני אפילו לא יודעת את שמה כי סבי ואם-סבי לעולם לא יכלו להעלותו שוב על דל שפתיים. השאר לכאורה ניצלו, לפחות בגופם. אדולף עצמו נשאר פגוע מוח מהמכות הקשות שספג בראשו מידי עמיתיו לעבודה כשניסה לפרנס מעט את המשפחה בדרך ופגוע נפש מהכל, ויותר לא היה מסוגל לצאת מהבית לבדו. הוא הלך לעולמו הרבה לפני שנולדתי ובשבילי הוא נשאר אדולף הטוב מהסיפורים, אדולף הנער שעשה הכל כדי לשמור על חיי אחיו הקטנים, אדולף שמעולם לא היה היטלר, שהציל את כבודו של השם הטעון הזה. אדולף שהיה בן אדם.
תהי נשמתו - ונשמת כל הנספים והחללים המאוחרים - צרורה בצרור החיים.
שני שירים שעלו בי עם המחשבות על הילדים והנערים שהם, סבי ואחיו, היו בזמן המלחמה. לפיכך הגיטרה חוזרת:
נדליק נר זיכרון ולהבת-לב לזכרם
אתם מוזמנים לכתוב את כל שעל לבכם ואיך אתם בתוך היום הזה. מכל הבחינות.
כשלעצמי, היום אני חושבת על אדולף. אדולף הצעיר, השורד, שומר אחיו. אדולף, אחי סבי. באישון ליל, בשיא החורף, ברגע האחרון, ברחה המשפחה מגרמניה במשאית. האם ישבה מלפנים עם התינוקת, לכאורה אשת הנהג, ומאחור הסתתרו הילדים בקור מקפיא עצמות. אדולף, הבכור, דאג כל הדרך לשמור על אחיו הקטנים שלא יקפאו, וברגע שחצו את גבול גרמניה-בלגיה הוא גרר אותם אל מחוץ למשאית וחימם אותם אחד אחד. הבריחה הייתה ארוכה וקשה, אם וחמישה ילדים דרך ארבע מדינות בחורף האירופאי. התינוקת נפטרה בדרך – אני אפילו לא יודעת את שמה כי סבי ואם-סבי לעולם לא יכלו להעלותו שוב על דל שפתיים. השאר לכאורה ניצלו, לפחות בגופם. אדולף עצמו נשאר פגוע מוח מהמכות הקשות שספג בראשו מידי עמיתיו לעבודה כשניסה לפרנס מעט את המשפחה בדרך ופגוע נפש מהכל, ויותר לא היה מסוגל לצאת מהבית לבדו. הוא הלך לעולמו הרבה לפני שנולדתי ובשבילי הוא נשאר אדולף הטוב מהסיפורים, אדולף הנער שעשה הכל כדי לשמור על חיי אחיו הקטנים, אדולף שמעולם לא היה היטלר, שהציל את כבודו של השם הטעון הזה. אדולף שהיה בן אדם.
תהי נשמתו - ונשמת כל הנספים והחללים המאוחרים - צרורה בצרור החיים.
שני שירים שעלו בי עם המחשבות על הילדים והנערים שהם, סבי ואחיו, היו בזמן המלחמה. לפיכך הגיטרה חוזרת:
