אצלי היום הזה הוא בעל משמעות נוספת.
בחור שלמד איתי בשכבה נהרג במלחמת לבנון השנייה, יוני שרעבי ז"ל. הוא היה שריוניסט, וטיל נגד טנקים היה כלי הנשק. לא הכרתי אותו במיוחד. הוא היה בכיתה מקבילה, ומלבד שלום מדי פעם, לא החלפנו מילים. בכ"ז, זה בנאדם שהכרתי, ומסיפורים של אנשים רק אפשר לתאר איזה בחור טוב הוא היה. אתמול פורסמה כתבה ב-ynet עליו ועל אמו. הוא היה אוהד שרוף של מכבי נתניה, ומאז שהוא נהרג אמא שלו התחילה ללכת למשחקים. מעין המשך למה שהוא הכי אהב. מעבר לזה, היום לפני שנתיים נפטרה מדום לב אחת הנשים הכי הכי טובות שהכרתי בחיי. היא הייתה מנהלת החשבונות בביה"ס התיכון שבו למדתי, והייתה בנאדם נפלא. זה אמנם קלישאתי ונדוש לומר שהיה לה לב רחב שהיה עשוי מזהב, אבל זה כ"כ נכון. היא אפילו הייתה מביאה אוכל מהבית שלה לתלמידים נזקקים. מקרה שאני זוכר במיוחד היה שמישהו בא לשלם על הבגרויות שלו, ובתשלום היו חסרים 75 ש"ח, כלומר: 3 שאלונים. היא שאלה אותו למה, והוא אמר שהוא לא מתכוון לגשת לבגרות במתמטיקה כי הוא יודע שהוא לא יצליח. אני לא אשכח בחיים איך שהיא התעקשה שהוא ייגש לבגרות ופשוט לא הסכימה לקבל תשלום חסר, רק הכל או כלום. הנה נר לכ"א מהם. יהי זכרם ברוך.
