../images/Emo16.gif
אין ספק שהיום הזה מקבל משמעות אחרת לגמרי אחרי שמתגייסים לצבא. הפרופורציות הופכות מסיפורים עצובים שעוברים לידך, לסיפורים על אנשים בגילך, באירגון שבו אתה משרת, אנשים בדיוק כמוך שהיו באותה נקודת פתיחה של החיים כמוך. הדמעות חנקו לי את הגרון כמעט כל יום הזיכרון, לראות את כל הסרטים על המשפחות, הדברים שהאבלים נושאים בטקסים השונים. אי אפשר שלא להתרגש ולהזדהות עם האובדן, עם הריק, התחושה שאין להשיב את הנעשה... כל יום הוא יום שצריך לזכור בו את הגיבורים האמיצים שנפלו כדי שהמדינה שלנו תמשיך לעמוד על הרגליים. מבחינתי כולם היו מופת, עוז וגבורה. לזכרם של אחינו ואחיותינו האמיצים!