יום הכאפייה מול עידן הכחול לבן. מאמר חדש

יום הכאפייה מול עידן הכחול לבן. מאמר חדש

לכשיבחנו ההיסטוריונים בעתיד את תהליך ההתנגשות שבין הרוב היהודי למיעוט הערבי בישראל יזכרו קרוב לודאי החודשים האחרונים כשלב שבו איבדו ערביי ישראל את אחרוני המעצורים ושאריות הבושה בקריאות התגר על המדינה היהודית. בגל האלימות הפיזית והמילולית שהתפרץ לאחרונה מצד ערביי ישראל, ניתן למנות את הפרעות ביהודי פקיעין, את קריאות המרי והסירוב של וועדת המעקב להצעות לשילוב הצעירים הערבים במסגרת שירות אזרחי (איש אינו מעיז להציע שירות לאומי), את איומם של ערביי ואדי ערא לפתוח באינתיפאדה חדשה, את הכרזתו של שר (!!) בישראל בשם ראלב מג'אדלה כי חוקי המדינה אינם חלים בהר הבית, את קריאות ההסתה המתגברות ראאד סלאח' והתנועה האיסלאמית, את האירועים האלימים נגד יהודים בלוד, ביפו, בעכו ועוד ועוד. לפני שבוע הותקף באוניברסיטה העברית אדי פריימן, רכז סניף ירושלים של תנועת 'אם תרצו', בידי עשרות פעילים של ארגון 'אבנה אל בלד', - 'בני הכפר'. העילה לתקיפה: פריימן עמד עם שני פעילים נוספים ותלה דגל ישראל במרכז האוניברסיטה. חשוב לציין כי מנהיגי ארגון 'בני הכפר' הורשעו במגע עם סוכן זר ובסיוע לאויב והם מרצים כיום עונשי מאסר בכלא הישראלי, דבר שאינו מונע את פעילותם בקמפוסים בישראל באישור האוניברסיטאות. כמקובל באירועים אלימים מיהרו התוקפים להאשים את קורבן תקיפתם והשבוע הכריז יו"ר ועד הסטודנטים הערבי ממדוח אג'בריה על קיום 'יום הכאפיה' בקמפוסים וציין כי אירועי המחאה יכללו טקס לציון שלוש שנים למות ערפאת. המאבק על הזהות היהודית האוניברסיטאות בחיפה ובירושלים מיהרו להעניק לתנועות הערביות אישורים מזורזים לקיום הפגנות וביום רביעי מצאנו את עצמנו עשרות סטודנטים יהודים כשאנו מניפים דגלי ישראל ושרים את ההמנון אל מול השתוללות לאומנית, במהלכה צעקו עשרות סטודנטים ערבים עטויי כאפיות קריאות 'ברוח ובדם נפדה אותך פלשתין'. והכל תחת חסות מאבטחי וסדרני האוניברסיטה. באוניברסיטת חיפה בה הפכה הבריונות והאלימות הערבית לתופעה שגרתית, השתוללו קרוב למאה סטודנטים ערבים, שהניפו דגלי פלשתין וקראו קריאות הסתה כנגד המדינה. זאת ימים ספורים לאחר שחילקו יומן בו מתוארים מעשי אונס ורצח שביצעו כביכול חיילי צה"ל בפלשתינים. ביומן קראו גם לכיבוש ירושלים מהציונים. אם יש מכנה משותף לכלל האירועים עליו ניתן להצביע הרי הוא המאבק כנגד זהותה של ישראל כמדינה יהודית. למאבק זה פנים וצורות רבות והוא מתרחש באלימות ובבריונות אך את עיקר תוצאותיו הוא משיג דווקא במתינות ובחכמה תוך ניצול הדמוקרטיה הישראלית על מנת לפרקה מבפנים. את המאבק המשפטי כנגד הקרן הקיימת לישראל ואת העתירות התובעות למנוע הקמת ישובים ליהודים בלבד אין להפריד מהדחיקה השיטתית והאלימה של יהודים מנצרת עלית שהולכת ומאבדת את צביונה היהודי, מהפרעות האלימות ביהודי פקיעין ומהפשיעה הגואה כנגד חקלאי הנגב והגליל. מאבק ערביי ישראל כנגד שירות אזרחי מצטרף לקריאות התמיכה שלהם בחיזבאללה והמאבק כנגד אכיפת חוקי מנהל ובנייה בגליל קשור לאירועי יום העצמאות בו הותקפו באבנים יהודים על ידי עשרות רעולי פנים שהניפו דגלי פלשתין. המשכילים והממרידים בניגוד לטענה המקובלת לפיה כאשר תעלה רמת החיים וההשכלה של הערבים בישראל תפחת עוינותם למדינה מוכיחים האירועים כי המציאות הפוכה. הסטודנטים הערבים נהנים מאפליה מתקנת בקבלה לאוניברסיטה, מנועים משירות צבאי, לאומי או אזרחי והופכים את הקמפוסים לחממת טרור ואלימות. הסטודנטים הערבים הם אלו שמובילים את מגמת ההקצנה של ערביי ישראל. אם ברצוננו להציע סוף שונה למחקר ההיסטוריונים בעתיד עלינו לזכור שדמוקרטיות צריכות להגן על עצמן ולפעול בהתאם.
 
למעלה