בעיני תמצית הישראליות זה החברמניות של כולם-לטוב ולרע
המלצר הוא חבר שלך ויישב לידך תוך כדי שכותב את הבקשות שלך, אם תמצא את עצמך בוכה באמצע הרחוב- יגשו אלייך ויציעו לך עזרה, אם מישהו כותב ברחבי הפייסבוק שזקוק לעזרה-מיד ימצא מי שיעזור.
 
אין ספק שהחברמניות הזו היא לטובה ולרעה, והרבה פעמים זה מתסכל מאוד כי זה מגיע לרמת החדירה לפרטיות (ע"ע שאלות של "מתי עוד ילד?" ,"יש לכם בעיות להיכנס להריון שעדיין אין לכם ילדים?" וכו' שנשאלתי ואני לא היחידה שנשאלה מהיכרות עם חברות וכאלה שכתבו על כך בקבוצות השונות) אבל בתור אחת שגרה בחו"ל- לפעמים מתגעגעת לזה כי לרוב פה אנשים די ממהרים כל הזמן ופחות עוצרים אחד למען השני, וכל אחד שעובר לידך אומר "סורי" בלי סיבה
אבל לא באמת עוצר, לאף אחד שם לא באמת איכפת.
 
רק עכשיו כשאני עם הקטנה בחוץ וכו' כן אנשים משוחחים יותר במיוחד שהיא מאוד חברותית ועושה שלום ומפטפטת.
 
איך המדינה השתנתה- אני חושבת שאין כבר תמימות כמו מה שסיפרו שהיה פעם. אנחנו מדינה שסבלה ועדיין סובלת מאלימות,רדיפה, מכות פוליטיות, מכות כלכליות ועוד. אני חושבת שאנשים בארץ כבר עייפים וסובלים מזה.
 
מאחלת למדינה למצוא אנשים טובים שינהלו אותה ולא כאלה שסופם להיות מורשעים בפשעים. מאחלת למדינה לפרוח ולשגשג ולהיות מדינה שכולם ירצו להיות דומים לה ופחות "מיני אמריקה".