יום העצמאות למדינת ישראל.
יום עצמאות ויום הזיכרון גרים בכפיפה אחת. האם דבר זה נכון? האם בגלל שהורגלנו לכך זה בסדר? נכון שבזכות הנופלים יש לנו את המדינה ואת יום העצמאות אבל האם המשפחות השכולות יכולות לעלות לקבר יקירהם בבוקר לעמוד בצפירה ובאותו יום ממש להנות מחגיגות יום העצמאות מהשירה מהזיקוקים ומהמנגל למחרת? האם אנחנו יכולים לזכור אותם בבוקר ובערב לצאת במחולות? השאלות הללו מלוות אותי כמעט מילדותי (לא כולל המנגל שהוא "חדש" יחסית). השאלות הללו לא מרפות ממני ואין לי תשובה חד משמעית. מבין את הגישה לכאן ומבין את הגישה לשם. מבין אבל הפעם אין לי תשובה חד משמעית.
באוסף יום העצמאות שלי יש מספר מצומצם של פריטי יום הזיכרון לא בגלל חוסר כבוד לנופלים אלא בגלל צער עמוק אני לא אוסף פריטי יום הזיכרון (וגם לא שואה) ורק דברים משמחים. לא בהתעלמות מהצער ומהאובדן אלא בגלל הצער והכאב מהאובדן.
בפוסט זה, כרגיל, כל הפריטים (מדגם קטן מאוד אשר לא עולה כאן לפי הסדר שרציתי) הם מתוך אוסף יום העצמאות שלי וכולם מוזמנים להוסיף הערות הארות, פריטים וכל מה שיחפצו.
באיחולי יום עצוב שלאחריו יום שמח אכתוב כמה מילים על יום זה.
יום העצמאות הוא ביום ה' באייר, יום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.
ההכרזה על הקמת המדינה נעשתה תוך כדי מלחמת העצמאות, שפרצה על רקע דחיית מדינות ערב את תוכנית החלוקה של האו"ם.
ביום ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, קרא דוד בן-גוריון בבית דיזנגוף בתל-אביב את מסמך ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (המכונה "מגילת העצמאות") וחתם עליו עם חברי מועצת העם. יום העצמאות חל תמיד יום לאחר יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
בערב יום העצמאות נערך בהר-הרצל בירושלים טקס הדלקת המשואות, טקס ממלכתי שמסתיים במפגן זיקוקין די-נור ממקום הטקס.
במרכזי הערים מתקיימות על במות בידור הופעות של אומנים והמוני חוגגים צופים במופעים ובמפגני זיקוקין די-נור.
בבוקר החג עורך נשיא המדינה קבלת פנים לחיילים מצטיינים ובצהריים נערך בתיאטרון ירושלים חידון התנ"ך העולמי לנוער. אירועי היום הממלכתיים ננעלים בטקס הענקת פרס ישראל.
במהלך החג פותחים רבים ממחנות צה"ל את שעריהם ומציגים בפני המבקרים כלי נשק ואמצעי לחימה שבשימוש צה"ל.
יום עצמאות ויום הזיכרון גרים בכפיפה אחת. האם דבר זה נכון? האם בגלל שהורגלנו לכך זה בסדר? נכון שבזכות הנופלים יש לנו את המדינה ואת יום העצמאות אבל האם המשפחות השכולות יכולות לעלות לקבר יקירהם בבוקר לעמוד בצפירה ובאותו יום ממש להנות מחגיגות יום העצמאות מהשירה מהזיקוקים ומהמנגל למחרת? האם אנחנו יכולים לזכור אותם בבוקר ובערב לצאת במחולות? השאלות הללו מלוות אותי כמעט מילדותי (לא כולל המנגל שהוא "חדש" יחסית). השאלות הללו לא מרפות ממני ואין לי תשובה חד משמעית. מבין את הגישה לכאן ומבין את הגישה לשם. מבין אבל הפעם אין לי תשובה חד משמעית.
באוסף יום העצמאות שלי יש מספר מצומצם של פריטי יום הזיכרון לא בגלל חוסר כבוד לנופלים אלא בגלל צער עמוק אני לא אוסף פריטי יום הזיכרון (וגם לא שואה) ורק דברים משמחים. לא בהתעלמות מהצער ומהאובדן אלא בגלל הצער והכאב מהאובדן.
בפוסט זה, כרגיל, כל הפריטים (מדגם קטן מאוד אשר לא עולה כאן לפי הסדר שרציתי) הם מתוך אוסף יום העצמאות שלי וכולם מוזמנים להוסיף הערות הארות, פריטים וכל מה שיחפצו.
באיחולי יום עצוב שלאחריו יום שמח אכתוב כמה מילים על יום זה.
יום העצמאות הוא ביום ה' באייר, יום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.
ההכרזה על הקמת המדינה נעשתה תוך כדי מלחמת העצמאות, שפרצה על רקע דחיית מדינות ערב את תוכנית החלוקה של האו"ם.
ביום ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, קרא דוד בן-גוריון בבית דיזנגוף בתל-אביב את מסמך ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (המכונה "מגילת העצמאות") וחתם עליו עם חברי מועצת העם. יום העצמאות חל תמיד יום לאחר יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
בערב יום העצמאות נערך בהר-הרצל בירושלים טקס הדלקת המשואות, טקס ממלכתי שמסתיים במפגן זיקוקין די-נור ממקום הטקס.
במרכזי הערים מתקיימות על במות בידור הופעות של אומנים והמוני חוגגים צופים במופעים ובמפגני זיקוקין די-נור.
בבוקר החג עורך נשיא המדינה קבלת פנים לחיילים מצטיינים ובצהריים נערך בתיאטרון ירושלים חידון התנ"ך העולמי לנוער. אירועי היום הממלכתיים ננעלים בטקס הענקת פרס ישראל.
במהלך החג פותחים רבים ממחנות צה"ל את שעריהם ומציגים בפני המבקרים כלי נשק ואמצעי לחימה שבשימוש צה"ל.
