יום השואה בשבילי
היתי חייבת לפרוק, היום הזה פשוט לוחץ עליי, מוציא את רגשותיי החוצה.
אני נ בת 23. נולדתי ברוסיה. לא מוגדרת יהודיה על ידי המדינה. לא יכולה להינשא כאן. לפעמים לא נעים לי להודות, במיוחד בסביבת אנשים שומרי מצוות שאיני יהודיה.
אבל אבי כן. וכל משפחתו.
את הסיפור הזה שמכתי מאבי, ששמע מסבתי, בת 84 כיום.
סבא רבא שלי היה יהודי פולני. הוא התגורר בעיר מתחת ללוג', קיבל ההשכלת רופא בברלין.
כאשר החלה המלחמה הוא קיבל אישור מעבר לאוקראינה, פינו יהודים. הם היו 3 משפחות יהודיות קרובות. סבא רבה שלי לקח את משפחתו אך חלק משאר היהודים במשפחות אלו סירב להתפנות. הם לא האמינו שהגרמנים המתורבתים האלו יכולים לחולל זוועות כאלו. כיום שמותיהם חקוקים ביד ושם.
משפחתו של סבא רבא שלי עברו מאוקראינה לרוסיה. אבי התחתן עם אימי, נוצריה. היא נפטרה.
לאבי הוצע להגר. האופציות היו אר"הב, גרמניה וישראל. אבא אמר שלא יכל לדמיין את עצמו במקום שבו רצחו יהודים. עלינו ליישראל, מדינת היהודים.
ואחריי כל זה, הנה משהו שכנראה יעצבן הרבה אנשים: אני מצתערת שאני גרה בישראל כמו שהיא היום!
ניצולי שואה במקום לסיים חייהם בכבוד גוועים ברעב, נזקקים לתרופות ואינם יכולים לחמם עצמם בחורף. כל זה לאור העובדה שפוליטיקאים מושחטים מקבלים אחלה משכורת ומוציאים מיליונים על מיטה במטוס. כל זה כאשר מועברים כספים לחרדים שמדליקים מגל ביום השואה ומסרבים לעמוד בצפירה.
ולגבי תורת הגזע- טוהר הגזע, האין זה מזכיר את תורת הגזע שאני חווה על בשרי היום? כי כנראה כל מה שרשמתי לעיל אינו הופך אותי ליהודיה מספיק. למרות ההיסטוריה והקשר יהודי משפחתי, למרות הזיקה לחגים. כדי להיות יהודיה "באמת" עליי לעבוד תהליך מפגר הנקרא גיור בו אצתרך ללבוש בגדים צנועים שאני שונאת, להתפלל ולעשות דברים שאיני רוצה. הכל כדי לקבל תווית י"יהודיה". ביום כיום השואה, היום, האסוציאציות שעולות בי הן אפלות.
זהו, פרקתי.
היתי חייבת לפרוק, היום הזה פשוט לוחץ עליי, מוציא את רגשותיי החוצה.
אני נ בת 23. נולדתי ברוסיה. לא מוגדרת יהודיה על ידי המדינה. לא יכולה להינשא כאן. לפעמים לא נעים לי להודות, במיוחד בסביבת אנשים שומרי מצוות שאיני יהודיה.
אבל אבי כן. וכל משפחתו.
את הסיפור הזה שמכתי מאבי, ששמע מסבתי, בת 84 כיום.
סבא רבא שלי היה יהודי פולני. הוא התגורר בעיר מתחת ללוג', קיבל ההשכלת רופא בברלין.
כאשר החלה המלחמה הוא קיבל אישור מעבר לאוקראינה, פינו יהודים. הם היו 3 משפחות יהודיות קרובות. סבא רבה שלי לקח את משפחתו אך חלק משאר היהודים במשפחות אלו סירב להתפנות. הם לא האמינו שהגרמנים המתורבתים האלו יכולים לחולל זוועות כאלו. כיום שמותיהם חקוקים ביד ושם.
משפחתו של סבא רבא שלי עברו מאוקראינה לרוסיה. אבי התחתן עם אימי, נוצריה. היא נפטרה.
לאבי הוצע להגר. האופציות היו אר"הב, גרמניה וישראל. אבא אמר שלא יכל לדמיין את עצמו במקום שבו רצחו יהודים. עלינו ליישראל, מדינת היהודים.
ואחריי כל זה, הנה משהו שכנראה יעצבן הרבה אנשים: אני מצתערת שאני גרה בישראל כמו שהיא היום!
ניצולי שואה במקום לסיים חייהם בכבוד גוועים ברעב, נזקקים לתרופות ואינם יכולים לחמם עצמם בחורף. כל זה לאור העובדה שפוליטיקאים מושחטים מקבלים אחלה משכורת ומוציאים מיליונים על מיטה במטוס. כל זה כאשר מועברים כספים לחרדים שמדליקים מגל ביום השואה ומסרבים לעמוד בצפירה.
ולגבי תורת הגזע- טוהר הגזע, האין זה מזכיר את תורת הגזע שאני חווה על בשרי היום? כי כנראה כל מה שרשמתי לעיל אינו הופך אותי ליהודיה מספיק. למרות ההיסטוריה והקשר יהודי משפחתי, למרות הזיקה לחגים. כדי להיות יהודיה "באמת" עליי לעבוד תהליך מפגר הנקרא גיור בו אצתרך ללבוש בגדים צנועים שאני שונאת, להתפלל ולעשות דברים שאיני רוצה. הכל כדי לקבל תווית י"יהודיה". ביום כיום השואה, היום, האסוציאציות שעולות בי הן אפלות.
זהו, פרקתי.