בוקר טוב לשבוע חדש
נכון עמיקם, השבועיים שאחרי פסח ועד יום העצמאות הוא עצוב לכולנו
כיון שאנחנו נזכרים במשפחות שאבדו לנו בשואה ואחריו אנו נזכרים בחברים שאיבדנו בדרך...
אני כילידת שנת המדינה, איבדתי חברים ומכרים בדרך משנת 1967 חברי לנשק ולבית הספר
ואח"כ מלחמת יום כיפור, חבריו של אחי ששרת במלחמה ההיא... וכשבגרנו, חבריהם של ילדי
במלחמת שלום הגליל, ומלחמת לבנון השניה - וצחי יטח הי"ד שהיה האחרון שנפל בבופור היה מתלמידיו
של בעלי בדימונה... ואח"כ בחומת מגן כשכבר גרנו בגלבוע...
עצוב...עצוב...עצוב...