אני מסכימה איתך בקשר לטקסים../images/Emo29.gif אני לא בטוחה לגבי עניין ה"פחות רגש", הטקסים שלנו לרוב מאוד מרגשים. כלומר הם היו יכולים להיות, אם לא היינו שומעים את הקטעים האלה כל כך הרבה פעמים כבר! הבעיה שלי עם טקסים ליום השואה זה שהם נורא מקובעים. יש כל כך הרבה קטעים וסיפורים שאפשר להקריא, והריקודים הם תמיד אותו הדבר[למרות שהשנה בכיתי בריקוד אני חושבת שהוא היה לא משהו] וזה טיפשי. לדעתי בטקסים של יום השואה הרבה יותר מתאים להראות ריקודי סולו, ועם מוזיקה בלי מילים- מנגינת פסנתר, כינור, משהו כזה. לא 'תשמור על העולם ילד' או 'הליכה לקיסריה' בפעם החמישים. לגבי שירים, גם לא ממש חסר, בטקסים בפולין היו לנו כמויות אדירות של שירים שלא ראינו בטקס אף פעם, וגם טקסטים וסיפורים שאני לא מבינה למה לא משתמשים בהם יותר. השנה היו כמה קטעים מרגשים במיוחד. ילדה אחת מהכיתה שלי הקריאה קטע מאוד עצוב ומרגש, והיתה גם אחת שהקריאה קטע מאוד מעניין ובוטה הרבה יותר מרוב הקטעים שיצא לי להיתקל בהם ['אוכל לא זורקים' אם מישהו מכיר]. אבל למרות אלה, אחרי הטקס הזה הבטחתי לעצמי שאם תהיה לי הזדמנות לביים טקס ליום השואה או ליום הזיכרון בעתיד, אני אנצל אותה ואנסה לעשות איתו שונה.