אני דור שלישי-
סבתי ז"ל (אמו של אבי), היתה ניצולת שואה. איבדה את כל משפחתה.
גם חלק גדול מהמשפחה של אימי נספתה בשואה.
סבתא שלי היתה מהניצולות שלא מדברות. שלא מעיזות לפתוח את פיהן ולספר על הזוועות. זוכרת אותה בוכה המון. בוכה ומזכירה את האחיות שלה, האחיין הקטן והוריה שנספו. לא נתנה עדות של הזוועות. גם אבי יודע מעט מאוד.
מדי פעם דיברה על חברה או שתיים ששרדו איתה את מחנות ההשמדה.
סבי, שעלה לארץ מרומניה לפני השואה, היה אח במחנות הפליטים באירופה, ראה אותה והתאהב בה, והביא אותה על כנפי נשרים (כך היתה נוהגת לתאר זאת)- לארץ, לארץ ישראל.
זוכרת גם כמה אושר הבאנו לה, שלושת הנכדים מבנה היחיד (אבי בן יחיד שלא מבחירה). זוכרת את הלביבות שלה מתפוחי האדמה עם הסוכר, שאכלנו אצלה פעם בשבוע כאשר באנו לבקר. וגם אני- מכינה אותן לפחות אחת לחודש, גם לזיכרה, וגם כי כולם פה בבית מאוד אוהבים את זה.
זוכרת אותך סבתא זהבה היקרה, וגם אותך- סבא נתן האהוב.
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028