blue skies
New member
יום השואה שלי, היום
אני נכדה לניצול שואה מאזור רומניה כל השנים מאז שהייתי ילדה סבא שלי סרב לדבר מידי פעם הצלחתי לדובב אותו קצת בכל מיני שאלות, אבל מעבר לזה כלום, ניסיתי לשכנע אותו למלא דפי ניצול ביד ושם, להצטלם ולהתראיין כדי שיהיה זכרון ממנו עוד 50-70 שנה שההורים שלי ואנחנו הדור השלישי לא נהיה ותמיד הוא סרב. בשנים האחרונות הוא החל להפתח קצת יותר. לפני מספר חודשים הוא גילה שאנשים מהקהילה שלו כותבים ספרים שבנויים מסיפורים של אנשים שהיו מהקהילה שלו: דורוהוי, דארבאן והסביבה. הוא הזמין שני ספרים (בזכותם הוא מצא מישהו שהכיר בתור ילד) והוא יצר קשר עם האחראי להנצחת הקהילה, התברר לו שבקרוב יוצא ספר שישי ובצעד מאוד מפתיע לטובה! הוא הסכים להכניס את הסיפור שלו, הוא כתב לי כמה פרטים עיקריים והכנתי לו מאמר שמשלב את הסיפור שלו בשואה וקצת לפני מתחבר ביחד עם סבתא שלי ואז איך הם הגיעו לארץ והקימו משפחה. בנוסף לספרים יש גלעד זכרון לקהילת יוצאי דורוהי, דאראבן והסביבה בבית העלמין בחיפה. סבי סבתי ואני נסענו הבוקר לשם למפגש זכרון עם עוד מספר אנשים מהסביבה. כל שנה ביום הזכרון לשואה ולגבורה סבא שלי עצבני, היום הוא נראה שלם, הוא נראה יותר רגוע משנים קודמות, כאילו מצא את המקום שלו. אנשים שיודעים איך היה שם ומה היה שם נמצאים איתו, מישהו אומר מילה אחת, מתחיל סיפור, לא מספיק לסיים את המילה הראשונה כבר כולם יודעים ומבינים ואיתו... היה מאוד מיוחד לראות את זה, הרבה יותר מכל הטקסים שאי פעם ראיתי או עשיתי במהלך שנותי בבית ספר ובצבא, זה היה כבוד גדול להיות שם ולחלוק עם האנשים האמצים האלו את היום והמעמד הזה. אין כלכך פואנטה לסיפור, סתם החלטתי לשתף אותכם ביום שלי היום, אשמח מידי פעם להכנס שוב.
אני נכדה לניצול שואה מאזור רומניה כל השנים מאז שהייתי ילדה סבא שלי סרב לדבר מידי פעם הצלחתי לדובב אותו קצת בכל מיני שאלות, אבל מעבר לזה כלום, ניסיתי לשכנע אותו למלא דפי ניצול ביד ושם, להצטלם ולהתראיין כדי שיהיה זכרון ממנו עוד 50-70 שנה שההורים שלי ואנחנו הדור השלישי לא נהיה ותמיד הוא סרב. בשנים האחרונות הוא החל להפתח קצת יותר. לפני מספר חודשים הוא גילה שאנשים מהקהילה שלו כותבים ספרים שבנויים מסיפורים של אנשים שהיו מהקהילה שלו: דורוהוי, דארבאן והסביבה. הוא הזמין שני ספרים (בזכותם הוא מצא מישהו שהכיר בתור ילד) והוא יצר קשר עם האחראי להנצחת הקהילה, התברר לו שבקרוב יוצא ספר שישי ובצעד מאוד מפתיע לטובה! הוא הסכים להכניס את הסיפור שלו, הוא כתב לי כמה פרטים עיקריים והכנתי לו מאמר שמשלב את הסיפור שלו בשואה וקצת לפני מתחבר ביחד עם סבתא שלי ואז איך הם הגיעו לארץ והקימו משפחה. בנוסף לספרים יש גלעד זכרון לקהילת יוצאי דורוהי, דאראבן והסביבה בבית העלמין בחיפה. סבי סבתי ואני נסענו הבוקר לשם למפגש זכרון עם עוד מספר אנשים מהסביבה. כל שנה ביום הזכרון לשואה ולגבורה סבא שלי עצבני, היום הוא נראה שלם, הוא נראה יותר רגוע משנים קודמות, כאילו מצא את המקום שלו. אנשים שיודעים איך היה שם ומה היה שם נמצאים איתו, מישהו אומר מילה אחת, מתחיל סיפור, לא מספיק לסיים את המילה הראשונה כבר כולם יודעים ומבינים ואיתו... היה מאוד מיוחד לראות את זה, הרבה יותר מכל הטקסים שאי פעם ראיתי או עשיתי במהלך שנותי בבית ספר ובצבא, זה היה כבוד גדול להיות שם ולחלוק עם האנשים האמצים האלו את היום והמעמד הזה. אין כלכך פואנטה לסיפור, סתם החלטתי לשתף אותכם ביום שלי היום, אשמח מידי פעם להכנס שוב.