יום השואה 2018
לפני שנים, לקחו אותנו מבצפר לאיזשהו סיור באחד ממוזאוני השואה.
אני לא זוכר אם זה היה יד ושם, לוחמי הגטאות או אחד אחר.
אני לא זוכר מהסיור הזה הרבה. אני מניח שהיו שם התמונות ה"רגילות" של תאי הגזים, המוזלמנים על הדרגשים אולי הילד המרים ידיים מול חיילי הוורמאכט- אבל אני זוכר דווקא דבר אחר.
מאחורי זכוכית שכב דוח מצהיב של ממשלת גרמניה, ובו מפורטים ריכוזי היהודים ברחבי העולם. הדוח היה עב כרס, ופתוח על עמוד מסויים מאוד, בו, בין יתר הפירוט של יהודים מארצות ומערים שונות הופיעה גם שורה "תמימה" ומזעזעת-
אלבניה- 240 יהודים (אל תתפסו אותי במספר- בכל זאת עברו איזה 30 שנה מאז)
אני זוכר את הזעזוע שלי מהעניין הזה. נחתה עלי אז ההבנה, שהם רצו באמת להשמיד כל יהודי ויהודי באשר הוא. בעולם היו אז כ16 מליון יהודים. יהדות אלבניה היתה פסיק קטן וחסר השפעה על העולם בכלל ועל אלבניה בפרט- ועדיין צויינו כמועמדים להשמדה באותו דוח.
את היעילות והקפדנות הזו ראיתי גם אחר כך, במסע ההוא לפולין. את רישום הטרנספורטים, את תעודות הפטירה, את הערמות המסודרות וממויינות של נעליים, משקפיים, מזוודות וכל היתר.
יעיל. קר. חסר רגש. גרמני.
מכל ימי הזיכרון והחגים בשנה, יש שניים בהם אני באמת מרגיש קדושה ויחוד. יום הזיכרון והיום- יום השואה. ושני דברים משותפים אצלי ביום בזה- העצב הנורא והגאווה העמוקה- אנחנו כאן, למרות הכל.
לזכר ששת המיליונים
לזכור, ולעולם לא לשכוח.
לפני שנים, לקחו אותנו מבצפר לאיזשהו סיור באחד ממוזאוני השואה.
אני לא זוכר אם זה היה יד ושם, לוחמי הגטאות או אחד אחר.
אני לא זוכר מהסיור הזה הרבה. אני מניח שהיו שם התמונות ה"רגילות" של תאי הגזים, המוזלמנים על הדרגשים אולי הילד המרים ידיים מול חיילי הוורמאכט- אבל אני זוכר דווקא דבר אחר.
מאחורי זכוכית שכב דוח מצהיב של ממשלת גרמניה, ובו מפורטים ריכוזי היהודים ברחבי העולם. הדוח היה עב כרס, ופתוח על עמוד מסויים מאוד, בו, בין יתר הפירוט של יהודים מארצות ומערים שונות הופיעה גם שורה "תמימה" ומזעזעת-
אלבניה- 240 יהודים (אל תתפסו אותי במספר- בכל זאת עברו איזה 30 שנה מאז)
אני זוכר את הזעזוע שלי מהעניין הזה. נחתה עלי אז ההבנה, שהם רצו באמת להשמיד כל יהודי ויהודי באשר הוא. בעולם היו אז כ16 מליון יהודים. יהדות אלבניה היתה פסיק קטן וחסר השפעה על העולם בכלל ועל אלבניה בפרט- ועדיין צויינו כמועמדים להשמדה באותו דוח.
את היעילות והקפדנות הזו ראיתי גם אחר כך, במסע ההוא לפולין. את רישום הטרנספורטים, את תעודות הפטירה, את הערמות המסודרות וממויינות של נעליים, משקפיים, מזוודות וכל היתר.
יעיל. קר. חסר רגש. גרמני.
מכל ימי הזיכרון והחגים בשנה, יש שניים בהם אני באמת מרגיש קדושה ויחוד. יום הזיכרון והיום- יום השואה. ושני דברים משותפים אצלי ביום בזה- העצב הנורא והגאווה העמוקה- אנחנו כאן, למרות הכל.
לזכר ששת המיליונים
לזכור, ולעולם לא לשכוח.