יום השואה...

[שרוך]

יום השואה...../images/Emo16.gif

בס"ד שלום לכולם... ים השואה קרב ובא עוד פחות משבוע... ואני לא ישכח שהייתי במסע באחד הערבים שכולם דיברנו משהו אמר שוואלה מהיום יום השואה יהיה אחרת... רציתי לשאול שאתם חושבים על היום הזה מה עובר לכם? איך אתם מרגישים? לאלה שביננו שכבר חוו את יום השואה שלאחר המסע האם זה ככה? איך נראה לכם אתם תעבירו את יום השואה הזה? (לכל אלה שיצאו)... תאמת אני די מתרגש אבל אני יענה על זה בהודעה נפרדת בשרשור... מועדים לשמחה שרוך...

 

[hagaiad]

יש לו עכשיו הרבה יותר משמעות בשבילי

אין ספק

 

[אזירפאל]

../images/Emo118.gifהאמת היא

שקצת קשה לי עם המושג הזה, "יום השואה". יום? יום אחד בשנה? שתי דקות של צפירה? טקס עלוב בבית ספר עם שלושה ילדים שקוראים קטעים שלפעמים הם בכלל לא יודעים את משמעותם האמיתית? שעה מסכנה שהמורה מדבר על תקופת השואה בכיתה כי אלה ההוראות שקיבל? לצערי, המשמעות האמיתית כבר מתחילה להיעלם (לא אצל כולם. אני לא מכליל, אבל זו התחושה הכללית); אנשים צופים בסרטי השואה לא בשביל ללמוד, הם מחפשים את המראות הקשים, מחפשים את האקשן. אנשים נהנים לצפות בסרטים הישנים שבהם רואים את הבולדוזר מעמיס את הגופות. אנשים טסים לפולין בשביל להיות במשרפה, בשביל להצטלם ליד מגדלי שמירה שלפני פחות ממאה שנה היו הסיוט של כל יהודי. וזה מסתכם ביום? יום אחד בשנה? שפתאום כל מספרי הבדיחות השחורות סותמים את הפה? למה, מה מיוחד ביום הזה? יופי, אז זה טוב וחשוב שיש יום אחד לפחות שמוקדש לשואה. אבל זהו, שזה לא סתם "שואה". אני אפילו לא מצליח לנסח את זה. אנשים לא מבינים שזה לא סתם אירוע בעבר; זה לא משהו שמציינים פעם אחת בשנה וזהו. השואה תרדוף את עם ישראל לנצח. גם בעוד מאתיים שנה, אף אחד לא יוכל באמת להשתחרר מהתחושה הכבדה שפשוט אי אפשר להבין מה היה שם! אי אפשר לקלוט, אי אפשר לקבל את זה, אפילו להזדעדע כמו שצריך אי אפשר. וזה לא רק יום בשנה, זה... פה. אפשר להרגיש את זה. כל דבר בעצם איכשהו מתקשר לזה. זה לא מסתכם רק בלעמוד יפה בצפירה ולא להרעיש... זה לא זה... ארג, פשוט תתעלמו. מצטער על ההודעה המבולבלת. אני לא בטוח שאני בעצמי הבנתי מה אני רוצה.

 

[mayagur2]

תמיד זה יום קשה בשבילי...

למרות שאני לא צריכה את יום השואה כדי לזכור, אני זוכרת את השואה יום יום והיא חלק מהחיים שלי... אבל מאז ומתמיד זה היה יום קשה. כמובן שבשנים האחרונות כל שנה זה נהיה יותר ויותר קשה כאשר אני מתבגרת ומבינה כל פעם קצת יותר את המשמעות (אף פעם לא אוכל להבין באמת...כמו שסבא אומר). אני מניחה שיום השואה הזה, שהוא הראשון אחרי המסע, יהיה הכי משמעותי וקשה עד עכשיו. מה אני אעשה ביום השואה? אז ביום שני (ערב יום השואה) אני לבטח אהיה בחזרות לטקס בביה"ס (את הטקס עושים השביעיסטים, השכבה שלי, שהיא תמיד השכבה האחרונה שחזרה מפולין). אני מקריאה בטקס קטע שכתבתי על אוושויץ וזה מתקשר קצת לדור שלישי שזה הנושא של הטקס שלנו. לאחר מכן אני אלך לצופים - יש לחניכים פעולה בנושא ויש כמובן טקס שבטי...שאחריו לי יש פעולה כחניכה ואחרי שהכל יגמר אני אלך הביתה ואדליק נר זכרון כהרגלי. יום אחרי יש את הטקס בביה"ס (מקווה לא להתרגש יותר מדי) ואחר כך אני אלך להיות ביום השואה עם סבא וסבתא כמו כל שנה... זהו...

 

[maayanku]

אז ככה..

נתחיל מזה שגם אני חושבת שזה לא "יום" אחד.. מאז שהייתי קטנה אני זוכרת שבכל מפגש משפחתי הייתי יושבת ומקשיבה לסיפורים של סבא...וזה היה במהלך כל השנה.. אני יודעת שאחרי המסע לפולין בצפירה הייתי באוטובוס ונעמדתי ופתאום היה לי פלאשבק רציני ממידאנק.. הייתי בהלם..

 

[lihi r]

בשבילי...

אני כבר חוויתי יום שואה אחד אחרי המסע וכן הייתה לו משמעות אחרת, פתאום את כל התמונות שאני רואה בטלוויזיה מעלות לי זיכרונות של מה שראיתי שם, במציאות ולא רק דרך הטלוויזיה. השנה אני חושבת שליום הזה תהיה אפילו משמעות יותר גדולה בגלל שאני בצבא.

 

[h e n y]

מממ

וואו שאני חושבת על זה שיום השואה קרב ובא אני מתחילה להיזכר בכל המסע.. ואני יודעת שהיום הזה יהיה יום מלא משמעות משאר ימי השואה שהיו לי בעבר רק בגלל שעכשיו המשמעות שלו אצלי גדלה..

 

[יעלולההה]

יום השואה שלי..

אז ככה..יצאתי לפולין כמעט לפני שנתיים ורק עכשיו אני מתחילה להבין... בשנה שעברה אנחנו עשינו את הטכס בבי"ס והיינו אחראים גם על הטכס המרכזי של ראשון.אז לא היה לנו ממש זמן לנשום לחשוב או לקחת לעצמנו את הכמה דקות שקט האלה ולהתייחד באמת ולא רק במילים. הגעתי הביתה בערב.נרדמתי ישר. בלי כל הטכס הזה שאני עושה כל שנה של סרטי שואה-ספר הפרטיזנים שאני קוראת בו על סבתא-עוד סרטים ועוד קצת ואז שכבר ממש אי אפשר להירדם אני נכנסת למיטה עם אחותי הגדולה ושתינו כמו ילדות קטנות בסביבות 5 לפנות בוקר מדליקות אור ומוזיקה והולמרק כי רק שם אין סרטי שואה והולכות לישון. נשמע תינוקי משו..אבל ככה זה.. השואה זה משו שמלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי..כל שנה אותו טכס , אותם סרטים ..שאני רואה כדי לנסות ולהבין מה עבר על הסבים שלי. אותם שירי פוליקר, אותם נרות זיכרון אותו דבר.. פולין חידדה את כל התחושות את כל הכאב הפחדים הלאומיות הגאווה. את העצב הענק ואת השימחה הגדולה שהביאה השואה על העם שלנו. אז כמו שאמרתי שנה שעברה הייתה גדושה בתכנים בטקסטים ובהתרגשות של לפני כל טכס. היה חבל לי שלא היה לי את הזמן הזה להתחבר לעצמי ולשורשים שלי. .מפחיד אותי הטכס בבי"ס שיהיה עוד מספר ימים.. משלחת אחרת.לא אנחנו -לא הביחד הזה שלנו.אנחנו כבר בי"ב יום השואה האחרון בבי"ס..ועכשיו הכל רק באמת מתחיל להתעכל. מפחדת..מקווה שיהיה בסדר..

 

[paranoid android1]

יום השואה.

אממ זה יום השואה הראשון שלי אחרי פולין, לדעתי הוא הולך לקבל משמעות שונה מכל יום שואה שעברתי עד היום.. כשאני שומעת את המילים "יום השואה", כשאני רואה פרומואים לסרטים שיהיו, כשאני שומעת שהשכבה שלנו כבר מתחילה להכין את הטקס, אני כולי נרעדת.. אני מאוד מפחדת מהיום הזה שיבוא, מכיוון שרק בשבוע האחרון היה לי זמן להתחיל לעכל את פולין, ישר אחרי פולין קרה משהו מאוד נורא שלא איפשר לי אפילו לחשוב על מה שהיה לי בפולין, ומה שעברתי שם.. אני מקווה להרגיש, להתרגש ולחוות. אני בטוחה שיהיה לי קשה, ואני בטוחה שאני צריכה את זה.

 

[חולת המירוץ]

יום השואה בשבילי....

זהו יום השואה השני מאז שחזרתי מפולין. שנה שעברה הכנו את הטקס לבית הספר ואת הטקס של מעלות... השנה אני מתכננת לעמוד גאה בצפריה ולשיר את ההמנון בגאווה. אולי אסע למרכז משמעו"ת אני לא כל כך יודעת אם יצא לי. ואני אצפה בטלוויזיה אראה סרטים או תוכניות על השואה....

 

[חולת המירוץ]

*צפירה כמובן...

 

[טיפקסית]

יום השואה שלי

בשנה שעברה בדיוק ביום השואה עמדתי על הבמה והעברתי את הטקס בקיבוץ וזכור לי שכל כך התרגשתי,פתאום הכל קיבל משמעות חדשה וכפולה ממה שהיה. לא היה קל לראות את הכל,הפלאשבקים מהמסע עברו עליי במשך השבוע של יום השואה,פתאום הכל חזר. השנה יוצא לי להיות בבסיס ביום השואה,אין לי ספק שהחוויה העצומה של יום השואה בפעם הראשונה על מדי צה"ל יהווה עבורי גאווה עצומה. אני מוצאת המון סמליות שדווקא ביום השואה אני אלבש את מדי צבא ההגנה לישראל,אותו צבא שתפקידו לשמור על השקט והחופש של אזרחי העם,אותו חופש שנגנז מאיתנו אז. אני מניחה שעבורי לעמוד בצפירה במדי צה"ל יהיה סמלי כבת לדור שלישי של נספי השואה. כמו כן אני מניחה שהמחשבות על עצם היותי מייצגת של המשפחה,כחיילת בצבא,זה ניצחון הרוח עבורי. כמובן שעוצמת החוויה של מי שחזר מפולין ביום השואה מקבלת משמעות כפולה ומכופלת יחסית לאלו שעוד לא זכו להיות שם. לא קל לראות את התוכניות,לראות את המראות ולשמוע את הקולות. טקס יום השואה בקיבוץ שלנו הוא בערב יום השואה שבו אהיה בבית באפטר,ולכן אזכה להדליק את נר הזיכרון לזכר המשפחה שלנו בטקס בקיבוץ. בקיבוץ מקריאים את שמות הנספים מכל משפחה ולכל משפחה יש נציג שקם ומדליק נר זיכרון. זהו יום השנה השני לשואה מאז חזרתי מהמסע,ובכל שנה זה מתעצם יותר ויותר. לקראת יום השואה אני כל כך מתחזקת בהערכה שלי למדינה שלי,לתרבות שלי,לעם שלי,גאה בהיותי מי שאני. זו תקופת חשבון הנפש של העם שלנו,זוהי התקופה שבה אנחנו לומדים להעריך את מי שבזכותם אנחנו כאן.

 

[irashady]

יום השואה

זה יהיה יום השואה הראשון שלי אחרי המסע... והאמת שיצא לי לחשוב על זה המון מאז שחזרתי מפולין (לפני 7 חודשים) זה שזה יהיה שונה אני יודעת בוודעות כל השנים לא ידעתי איך לקחת את הטקס הזה של יום השואה... זה היה יום שתמיד פחדתי שהוא יגיע, ואני אומרת עכשיו בכנות, שאף פעם לא באמת התחברתי עד לשנה שעברה... שאז היינו עוד בהכנות למשלחת והתחלתי להתחבר הרבה יותר. מאז המסע אני רק מתעניינת ומדברת על זה כמה שיותר... הנושא הזה מלווה אותי כל יום מה שמדינה שלמה מנסה להעביר ביום השואה, אני זוכרת כל יום, אני חושבת על זה כל יום, על המסע הזה השנה זה כבר לא יהיה אותו הדבר. בכלל לא אותו הדבר. השנה הכל יותר ברור... עד כמה שיכול להיות והרבה יותר כואב, הרבה יותר קרוב למי שיצא לפולין ואני אפילו לא יודעת מה לחשוב על יום השואה... אני מפחדת... אני יודעת שיהיה לי קשה אני רוצה ביום הזה להיות לגמרי עם עצמי ועם המחשבות שלי ועם המשלחת שלי, עם אנשים שיצאו לפולין ויבינו מה שאני עוברת כל יום. אני חושבת שביום השואה הזה יפריע לי הרבה יותר זלזול של ילדים ונוער ליום הזה... שבאים לטקס ו-2 דקות אחרי שהוא נגמר כבר שמחים... זה מוזר לי, כי הכל הרבה יותר אישי עכשיו... גם בשיחות שלי עם אנשים שלא יצאו. הם פשוט לא יבינו לעולם את ההרגשה הזאת.

 

[tamisc]

בוקר אור לכולם ../images/Emo16.gif ../images/Emo16.gif

גיליתי את הפורום לא מזמן ועד עכשיו רק קראתי את מה שכתבו אנשים. אני הייתי במסע לפולין קצת אחרי מלחמת המפרץ הראשונה (6.10.91 - 25.9.91) (אני בת 32 עוד שבוע....) עם משלחת מתיכון איילון בחולון, ואחרי שקראתי את הדברים שאנשים כתבו, בבת-אחת כל החוויות שלי חזרו אלי.... היינו אמורים לטוס לפני שהתחילה המלחמה (אז הייתי בכיתה י') אבל בגלל ההתרעות והלחץ נסענו רק כמה חודשים אחרי (כשהייתי כבר בכיתה י"א). אצלנו בתיכון במשך כל השנה היה חוג שואה שבו סיירנו בכל מיני מקומות בארץ שקשורים לשואה, מוזיאון לוחמי הגיטאות, יד ושם (במוזיאון הישן), מרתף השואה (בעיר העתיקה בירושלים) ועוד... שיא החוג היה המסע .... אני נכדה לניצולי שואה ואני זוכרת שאף פעם לא שמענו מסבא וסבתא שום סיפור או משהו כזה כי הם פחדו לספר כדי "לשמור" עלינו מהסיפורים "ההם". אני זוכרת שכשבאתי לספר להם שאני נוסעת, סבא שלי קצת נבהל אבל הבין ותמך וביקש שאצלם כמה שיותר כדי שאוכל להסתכל אחר-כך ולהבין ולקלוט (כמה שהוא צדק...). סבתא שלי, לעומת זאת, נבהלה מאוד והתחילה לבכות ולא הסכימה בשום אופן שאסע לשם. היא בכתה לאבא שלי שלא ייתן לי לנסוע כי אני לא אחזור.... ועד היום היא לא מוכנה להסתכל בתמונות. במשך המסע כתבתי יומן מסע, ועד היום לפעמים אני נזכרת בו וקוראת ממנו עמוד פה ועמוד שם, ומתקשה להאמין שזו אני שכתבה את הדברים האלה. טוב, אני מתנצלת שהתפרצתי לכאן, וכתבתי קצת הרבה, אבל זה מפתיע ואפילו מחמם את הלב לדעת שכל כך הרבה בני נוער מתעניינים בנושא ונוסעים למקומות הנוראיים אבל החשובים ההם כי אסור לשכוח !!! שיהיה לכולכם רק טוב, תמי

 

[tamisc]

../images/Emo208.gif../images/Emo208.gif../images/Emo208.gif