יום השואה

[מיטל28 היחידה]

יום השואה

עורכת טקס בבית הספר. מעוניינת לקבל רשימת שירים מומלצים. תודה מראש

 

[בני הרשקוביץ]

מיטל ברוכה הבאה לפורום

יש אוסף של קישורים כאן בפורום. יש לנו אוסף שירים ביידיש הקשורים לשואה, אבל לכ שיר ביידיש קיים גם שיר מקביל בעברית. שירים שזכור לי אני מאמין, שיר הפרטיזנים, אשרי בגפרור, אחים בעיירה שריפה, אלי אלי.

 

[מיטל28 היחידה]

תודה!

ברצוני להודות על ההיענות. חשוב לי לציין כי פניתי לפורום זה משום הרצון לשבץ שירים שבאמת "נוגעים" ובעלי משמעות לניצולים ולצאצאיהם. אני, כנכדה לניצולים, אכן מכירה את כל השירים ביידיש, ומבינה משמעותם כדוברת יידיש כשפת אם שנייה. אומנם בבית הספר בו אני עובדת, כמחנכת כיתה ה' אין באפשרותי להשמיע שיר ביידיש, שכן התלמידים לא יבינו את המילים.

 

[p a l o m a]

מ יטל.. זו ה הזדמנות לתרגם להם

את המילים ביידיש.. מי יודע עוד נכונו לך הפתעות.. בתי לא מתענינת כמעט בשפה,, ל ע ו מ ת זאת נכדי בן השבע בכתה ב', כל פעם בא לשאול אותי איך אומרים ואיך אומרים ביידיש.. דוקא.. לא יאומן כי יסופר.. אולי זה בגנים? אלא איזה הסבר יש לזה?...

 

[inbar20inbar]

פונאר../images/Emo16.gif

"פונאר" / מילים: שמריהו קצ'רגינסקי. תרגום לעברית: אברהם שלונסקי. לחן: אלכסנדר תמיר. פונאר היה מקום באוקראינה, ליד וילנה, אליו הובלו עשרות אלפי יהודים בימי השואה ובו הם נורו למוות. כמו שאומר השיר: "שקט, שקט, בני, נחרישה / כאן צומחים קברים / השונאים אותם נטעו פה, מעברים / אל פונאר דרכים יובילו / דרך אין חזור / לבלי שוב הלך לו אבא / ועמו האור". השיר נכתב במקור ביידיש תחת השם "שטילער, שטילער" ("שקט, שקט"). ראשיתו של השיר בלחן של אלכסנדר תמיר, שהיה ילד בן 11 בשפ אלק וולוקוביסקי. אז הוא זכה עם הלחן הזה בתחרות מוזיקה שהתקיימה בגטו וילנה. אחר כך כתב קצ'רגינסקי את מילות השיר המצמרר הזה. לפני שנים אחדות שודר בערוץ הראשון של הטלוויזיה סרט ליום השואה על תמיר ועל השיר. לסיום הקטע על השיר הזה, הנה עוד כמה מילים ממנו: "גם הים גבולות וחוף לו / גם הכלא סייג וסוף לו / ענותנו זאת היא בלי גבולות, היא בלי גבולות". חוה אלברשטיין שקט, שקט, בני נחרישה! כאן צומחים קברים, השונאים אותם נטעו פה מעברים. אל פונאר דרכים יובילו, דרך אין לחזור, לבלי שוב הלך לו אבא ועמו האור. שקט, בני לי, מטמוני לי, אל נבכה בכאב! כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אוייב, גם הים גבולות וחוף לו, גם הכלא סייג וסוף לו - ענותנו זאת היא בלי גבולות, היא בלי גבולות. תור אביב בא אל ארצך, לנו סתו אבל אור גדול בכל זרוע, וסביבנו ליל. כבר הסתו יזהיב צמרת, המכאוב יגבר, שכולה האם נשארת: בנה הוא בפונאר. מי הוויליה הנכבלת כבר ישאו דכיים, זועמים קרעי הקרח נישאים לים תמוגר חשכת ימינו, אור גדול יזרח עלינו, בוא, פרש, עלה! בנך קורא, בנך קורא. שקט, שקט, אל בסער, מבועי הלב! עד אשר חומות תפולנה, נאלם בכאב. אל נא, בני לי, אל תצחק נא! לא עת צחוק עכשיו: צר הפך את אביבנו לעלה בסתו אם יפך נא המבוע: שקט, בן רחום! עם הדרור ישוב גם אבא נומה, נומה, נום. וכמו ויליה המשוחררת, כאילן עוטה צמרת, עוד תזכה לאור בבוא הדרור, בבוא הדרור.

 

[3דודה]

שיר להקראה...

אני זוכרת את השיר הזה הרבה מאד שנים אפשר לדקלם אותו... "ולא קינאו בו האחים על כתונת הפסים שבה הלבישו גם אותם כשהורדו מהפסים. ולא חלם, ולא פתר ומן האלומה לא קם ולא נגרע שעיר עיזים בהיטבלם בדם. ואביהם לא היכירם כי רבו בני זקוניו ורק אמר - "חיה רעה" ולראותם לא שב.

 

[talia olav]

אמנם שיר חזק - גם בראשי הוא מהדהד

מאז לימודי הבגרות. השיר נכתב ע"י אבנר טריינין ב-1957, ונקרא "כתונת איש המחנות". גם שירו של טריינין "בחזרה לאושוויץ" ראוי לאיזכור: זָכַרְתִּי רַק אַחַת: שִׁקְשׁוּק הַגַּלְגַּלִּים, פַּסֵי- בַּרְזֶל מְמֹרָטִים, מְמֹרָטִים, מְמֹרָטִים... יָדַעְתִּי רַק אַחַת: לֹא אָמוּת עַד שׁוּב אֶרְאֵם: שְׁקֵטִים, חֲלוּדִים, מַעֲשִׂיבִים, מַעֲשִׂיבִים... וּבָאתִי: שְׁקֵטִים, וַחֲלוּדִים, מַעֲשִׂיבִים-- הוֹ, כַּמָּה פְּרָחִים!