יום השואה

[ARIEL ZOHAR]

יום השואה

הי, לפני שנתיים הייתי במשלחת "עדים במדים" - לפולין. יום השואה הוא יום מאוד חשוב לי, למרות שאני בכלל מזרחי, ואין לי שום קשר משפחתי. האמת שתמיד הרגשתי קשר עצום ליום הזה ולנושא הבלתי נתפס הזה שנקרא "שואה". צירפתי קצת תמונות מהמסע לפולין. מקווה שתעברו גם אתם את המסע הזה, חובה על כל יהודי לעבור ולדעת את השורשים מהם הוא בא, ולהכיר בדם שנשפך כדי שהיום תהיה לו מדינה.... אריאל.

 

[אל האור10]

מחנה השמדה אושוויץ

 

[אל האור10]

הר האפר

הר גדול של אפר יהודים שנשרפו במשרפות. האפר רוכז להר גדול שמעליו כיפה שעליה כתוב: "יהא אפרנו אזהרה לגורלכם" - השואה יכולה לקרות בכל מקום בכל זמן, חייבים להפיק את הלקחים מאלו שהקריבו את חייהם, והם בשבילנו אות, זכרון, אזהרה למה שעלול לקרות . לצערי הרב...זה כ"כ אקטואלי, אירן, האיום הערבי.... 60 שנה אחרי.

 

[שריתוששששש]

אריאל..

מממ אני לא יודעת כ"כ מה להגיד על זה.. ת'אמת גמלי אין אף קרוב משפחה שהיו שם.. אין לי סיפורים ועדויות ממשיות.. אבל בכל זאת אפשר להזדהות איתם, או לפחות לנסות למרות שזה משו שבכלל בכלל לא נתפס.. אי אפשר בכלל להבין את זה :| יהי זכרם ברוך

 

[1mayush]

../images/Emo16.gif

אני שנה הבאה אעשה את המסע הזה! אני כ"כ מחכה לזה כדי להרגיש ולראות.. לחוות..ועוד כל מיני מילים שאפשר להגיד. סבא וסבתא שלי מצד אמא הם ניצולי שואה אז כל שנה אני שומעת את הסיפורים. (הם עדיין בחיים..ועד 120 !!) הייתי היום בטקס יום הזיכרון ביד - ושם כי סבא שלי עובד שם. זו כבר שנה שלישית שאני באה שם לטקס. זה היה מרגש מאוד.. אבל כל הסיפורים של של 6 ניצולי השואה פשוט זיעזעו אותי, אבל בי צמרמומת וגם אח"כ סיפורים נוספים שהקריאו. והדבר שהכי מצמרר אותי זה השיר-"אל מלא רחמים". החזן הזה שכחתי את שמו, אבל מי שראה בטלויזיה את הקטע הזה היה יכל לראות שהוא מדגיש כל מילה ומילה, והטונים של הקול העבירו בי צמרמורת מזעזעת שנמצאת בי עד עכשיו. - לזכור ולא לשכוח! -

יהי זכר הנספים ברוך!

 

[אל האור10]

תודה שששיתפת אותנו

ואת חי י ב ת לצאת לשם, לא קל בכלל אבל זה שווה את הכל..

 

[1mayush]

אני אצא לשם! אין מצב שלא!

היום דיברו איתנו על משלחת של חילופי תלמידים לגרמניה. אבל אני מעדיפה לשמור לפולין, זה הרבה יותר משמעות ואין מה לדבר.

 

[כוכבה 27]

דוד

הסיפור שלך מאוד מרגש. לי אין קרובי משפחה שהיו שם,אבל אפשר מאוד להזדהות איתם. יהי זכרם ברוך.

 

[orianush]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

אצלנו יש משלחת שיוצאת שנה הבאה.. אולי אני אצא לא יודעת עדיין.. זה קשה.. אני לא יודעת מה יהיה.. למרות שזה ממש מעניין

 

[צנובר]

אמא שלי

למרות שהמון זמן לא כתבתי כאן, החלטתי דווקא היום לכתוב כאן כמה מילים. אני מה שמוגדר בעגה הישראלית "דור שני". אמי היא ניצולת שואה. ואם להתיחס גם לשאלה של אריאל שורה אחת למעלה, אז השיר של יוסי שבשבילי הכי מתאים ליום הזה הוא השיר דווקא "אמא". אמא שלי (שהיא כיום בת 82) כמעט ולא סיפרה לנו כלום, ואנחנו (אחותי הקטנה ואני) לא שאלנו. כנראה בתחושת בטן של ילדים היה ברור לנו שעל "זה" לא מדברים. רק הנכדים שהגיעו שנים רבות מאוחר יותר הצליחו לגרד איזו צלקת ולנסות לשאול ולהגיע... אני זוכר שבאחת השנים כשכבר הייתי מורה, ביקשתי מאמא שלי שתבוא לכתה שלי ביום השואה ותספר מה שהיא יכולה לספר. וככה בלי שבאמת הייתי מוכן, פתאום התחלתי לשמוע את סיפור חייה, והילדים בכיתה שאלו שאלות (שבעיני נראו אז בלי רחם) אבל כנראה שזה היה טוב ומתאים והיא סיפרה וסיפרה וסיפרה, ואני ישבתי דומע בפינה, מול כל תלמידי, ובפעם הראשונה בחיי שמעתי את הסיפור שלה. אני רק הצטערתי שאותה הזדמנות לא הקלטתי אותה. מאז היה קצת יותר קל. אחרי מלחמת לבנון השנייה בתחילת הסתיו האחרון, החלטנו בני הדור השני (אחותי ואני יחד עם שני בני דודי) לנסוע לפולין יחד עם אמא, דודתי ודודי – שתי אחיות ואח, כולם בני 80 ומעלה. לא היה קל לשכנע אותם לבוא למקום אליו לא רצו לחזור, אבל בסופו של דבר טסנו לקרקוב ומשם ברכב שכור נסענו לעיירה בה הם נולדו. ההתרגשות היתה עצומה. מצאנו את הבית בו התגוררו, ואפילו את השכנה שגרה בדירה מעליהם. הייתם צריכים לראות איזה חיבוקים ונשיקות הלכו שם. מהעיירה נסענו לבית הקברות היהודי של האזור, ושם בבית הקברות הצלחנו למצוא את הקבר של אמא שלהם. ושם בפעם הראשונה הצלחתי לומר "סבתא שלי" עד אז היא תמיד היתה אמא של אמא. גם שם היתה התרגשות שלא תתואר. למחרת בקרקוב, נכנסנו לבית כנסת גדול וחדש שבנה רון לאודר (הבן של אסתי לאודר מהקוסמטיקה) ושם בקרקוב, בתוך בית הכנסת מצאנו קבוצה של 250 קצינים וטייסים ישראלים שהיו משלחת של "עדים במדים". אמא שלי לא יכלה להתנתק מהם, וסיפרה להם בלי הפסקה. הם ביקשו ממנה שתתלווה אליהם לשמונת ימי המסע, אבל אנחנו היינו צריכים לחזור הביתה באותו היום. כשיצאנו יחד אתם, אמי אמרה שלראות קצינים וחיילים ישראלים ברחובות קרקוב זה מחזה מרגש וכמעט בלתי נתפס. אז אם ייצא לכם לצאת למשלחת נוער של "מצעד החיים", או משלחת נוער אחרת לפולין, ובמיוחד למשלחת צבאית של "עדים במדים" אל תוותרו, זאת חוויה שלא תשכחו כל חייכם. דוד

 

[אל האור10]

וואו... איזה סיפור

דוד, אני מאמין שעוד סיפרת אותו בתמצות... קודם כל באמת תודה שכתבת, ויפה שחזרת לכתוב, גם אם זה בסיטואציה כזאת..שלא קשורה ליוסי באופן ישיר מרגש לחשוב על הסיטואציה, שהכל יוצא החוצה, אחרי כ"כ הרבה שנים, דווקא בכיתה ליד התלמידים, אחרי כל השנים של "נושא שאסור לגעת", ופתאום הכל יוצא לאור. ובכלל מסע שורשים יחד עם אמא שלך לשם, זה הדבר הכי חזק שיכול להיות... מה שצמרר אותי זה שהשכנה עדיין גרה שם, והם נפגשו... בטח אי אפשר לתאר הרגשה כזאת. לי יש המון שאלות, אבל לך בטח יש יותר..על הנושא הזה. ובכלל, איפה היא היתה (מחנות) ? איך ניצלה? איך היא הגיבה כשעמדה על האדמה של המחנה עם הילדים שלה? שתהיה בריאה, וחזקה! היא כנראה גיבורה אמיתית. אריאל.

 

[שgal0]

דוד

הסיפור שלך באמת העביר בי צמרמורות, סיפור מרגש מאוד תודה ששיתפת אותנו!

 

[שריתוששששש]

וואי דוד איזה סיפור!!

יפה ששיתפת אותנו בזה.. סיפור כ"כ מרגש!

 

[bu1li]

דוד הסיפור ממש מרגש...

 

[שgal0]

../images/Emo16.gif

כמו שאוריאן אמרה יש לנו משלחת שיוצאת שנה הבאה לפולין ואני מה זה רוצה ללכת......

 

[שgal0]

בן דודה של אמא שלי

סבא וסבתא שלי ז"ל כשהשואה הגיע למרוקו היו במרוקו והרגישו את הפחד הזה אבל כשבאמת התחילו הגרמנים לנסות להרוג עוד ועוד יהודים המלחמה כבר נגמרה ובמזל! בן דודה של אמא שלי חווה את השואה אני לא כל-כך יודעת מה קרה לו אבל אני יודעת שהוא הייה מספר שבועות ערום בין עדר של כבשים כל היום וכל הלילה בלי אוכל ובלי כלום הוא עם עצמו בין הכבשים ובזכות זה הוא ניצל וגם הוא ניצול שואה.

 

[moranush86]

אני לא אוהבת את יום השואה...

כשהייתי ילדה קטנה פחדתי שכל שנה ביום השואה הנאצים יקחו אותי... {כן כן אברבנל פראייר לידי}... עכשיו הבנתי שהם לא יבואו אבל אני לא מסוגלת עם המחשבה שרצחו לנו יותר מ-6 מליון זה מטורף!!! ליבי עם ניצולי השואה שבושה למדינה שככה אנחנו נותנים להם לחיות בעוני!!!

 

[עדי מחיפה]

אולי אני הולכת, למרות שזה קשה..אבל זו ההיסטור

ההיסטוריה שלנו

 

[אודליה סליס]

קצת באיחור..

אני נסעתי לפולין בספטמבר בשנה שעברה.. והיה פשוט מרגש.. וממליצה לכל אחד שיכול שיטוס לשם.. כי זה ממש חשוב

 

[sarit lang]

../images/Emo16.gif (קצת באיחור)

אין לי אף קרוב משפחה שהיה בשואה גם לא אמא של אמא של אמא של אמא...!!! אבל עדיין יש לי רגשות לעם שלי...!!!! ושנאה ורחמים לאנשים שפוגעים בעם שלי..! אחרי הכל אנחנו כולנו אחים...!! אבל אם תחשבו על זה ותסתכלו אחורה ... כל העמים שניסו להשמיד אותנו בסיפורי התנ"ך כבר לא קיימים..!! מישהו זוכר את הפלישתים? (לא להתבלבל אם פלשתינאים) רומאים? (לא להתבלבלת אם רומנים) אנחנו העם היחיד שכמעט כל המדינות רצו להשמיד אותנו ונשארנו ... עד עכשיו!!! ונשאר!

|נר |