A d i D u s H 1 7
New member
יום השואה2006 לפי מבטה של מתגייסת
עוד פחות משבוע אני מתגייסת לצבא ההגנה לישראל. סבא וסבתא שלי, גם מהצד של אימי וגם מצדו של אבי ניצולי שואה, אך לא כל משפחתם ניצלו. עברה שנה וחצי מאז המסע לפולין בו השתתפתי בכיתה י"ב, מסע שילווה אותי לכל החיים, ואני זוכרת כאילו רק אתמול חזרתי משם. אני זוכרת טוב מאוד את הדמעות, בתי הקברות, האנדרטות, היערות, המחנות, ערימות הנעליים, ערימות השיערות, ערימות... כל כך הרבה ערימות.... לחשוב שכך גם היו ערימות של גופות של אנשים... ולמה? כי הם היו יהודים ולא בגלל שום סיבה אחרת. עכשיו תנסו רגע לחשוב, ששה מיליון זה לא מספר, ששה מיליון זה חיים ונשמתו של בנאדם אחד, ועוד בנאדם, ועוד בנאדם, ועוד בנאדם, ועוד בנאדם... גם אם ננסה אני לא חושבת שאפשר לעכל את כל זה, אני עדיין בקושי מעכלת את מה שראיתי, כי זה פשוט דבר שלא נתפס. איך זה קרה? איך יכול להיות שכל כך הרבה רוע ושנאה ואכזריות יכולים להיות קיימים בעולם הזה? ועברו יותר מ-60 שנה, וביום אחד מדינת ישראל מתייחדת עם זכרם, ובזה שאנחנו בעצם קיימים,ממשיכים לחיות את חיינו במדינת ישראל, זה שצעדנו על האדמה המקוללת ההיא כשדגל ישראל מונף, זה בעצם אומר שניצחנו. לתלמידי תיכון שעומדים לצאת למסע לפולין אני רוצה לומר שזאת הולכת להיות החוויה של החיים שלכם, למתלבטים אני רוצה לומר שגם אני התלבטתי אבל יצאתי וזה פשוט מסע שחובה לצאת אליו, זה משהו שאני פשוט לא יודעת איך לתאר, כל הספרים, הסרטים, ההצגות, העדויות זה כל כך לא כמו להיות שם, אתם תלמדו הרבה על עצמכם, על חברים שלכם ובאמת עם כל הזוועות שתראו אתם וחברים שלכם תתגבשו ותצחקו ובאמת אתם לא תתחרטו.
עוד פחות משבוע אני מתגייסת לצבא ההגנה לישראל. סבא וסבתא שלי, גם מהצד של אימי וגם מצדו של אבי ניצולי שואה, אך לא כל משפחתם ניצלו. עברה שנה וחצי מאז המסע לפולין בו השתתפתי בכיתה י"ב, מסע שילווה אותי לכל החיים, ואני זוכרת כאילו רק אתמול חזרתי משם. אני זוכרת טוב מאוד את הדמעות, בתי הקברות, האנדרטות, היערות, המחנות, ערימות הנעליים, ערימות השיערות, ערימות... כל כך הרבה ערימות.... לחשוב שכך גם היו ערימות של גופות של אנשים... ולמה? כי הם היו יהודים ולא בגלל שום סיבה אחרת. עכשיו תנסו רגע לחשוב, ששה מיליון זה לא מספר, ששה מיליון זה חיים ונשמתו של בנאדם אחד, ועוד בנאדם, ועוד בנאדם, ועוד בנאדם, ועוד בנאדם... גם אם ננסה אני לא חושבת שאפשר לעכל את כל זה, אני עדיין בקושי מעכלת את מה שראיתי, כי זה פשוט דבר שלא נתפס. איך זה קרה? איך יכול להיות שכל כך הרבה רוע ושנאה ואכזריות יכולים להיות קיימים בעולם הזה? ועברו יותר מ-60 שנה, וביום אחד מדינת ישראל מתייחדת עם זכרם, ובזה שאנחנו בעצם קיימים,ממשיכים לחיות את חיינו במדינת ישראל, זה שצעדנו על האדמה המקוללת ההיא כשדגל ישראל מונף, זה בעצם אומר שניצחנו. לתלמידי תיכון שעומדים לצאת למסע לפולין אני רוצה לומר שזאת הולכת להיות החוויה של החיים שלכם, למתלבטים אני רוצה לומר שגם אני התלבטתי אבל יצאתי וזה פשוט מסע שחובה לצאת אליו, זה משהו שאני פשוט לא יודעת איך לתאר, כל הספרים, הסרטים, ההצגות, העדויות זה כל כך לא כמו להיות שם, אתם תלמדו הרבה על עצמכם, על חברים שלכם ובאמת עם כל הזוועות שתראו אתם וחברים שלכם תתגבשו ותצחקו ובאמת אתם לא תתחרטו.