יום השישי של הבריאה

Albert Shabot1

New member
יום השישי של הבריאה

קישור לחמשת הפרקים הקודמים: http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/shabot/briaa.html כד ויאמר אלהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ למינה; ויהי-כן. כה ויעש אלהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה, ואת כל-רמש האדמה למינהו; וירא אלהים כי-טוב. כו ויאמר אלהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו בדגת הים ובעוף השמים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש הרמש על-הארץ. כז ויברא אלהים את-האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו: זכר ונקבה ברא אתם. כח ויברך אתם, אלהים, ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל-חיה הרמשת על-הארץ. כט ויאמר אלהים, הנה נתתי לכם את-כל-עשב זרע זרע אשר על-פני כל-הארץ, ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ זרע זרע: לכם יהיה לאכלה. ל ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמים ולכל רומש על-הארץ אשר-בו נפש חיה, את-כל-ירק עשב לאכלה; ויהי-כן. לא וירא אלהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאד; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום הששי. אדוני מחבר התורה. אינני יודע מי אתה איפה אתה ועל מה אתה, אינני יודע שום דבר עליך, ולמעשה אי-ידיעה זו נכפתה עלי מתוך רצונך הישיר; לא חתמת על הספר שכתבת והיבעת בזאת את רצונך להשאר עבורי בעילום שם. ניסיתי לרדת אל עומק הרצון התמוה הזה ולהתחקות אחריו, וכן הצלחתי במשימה כאשר קלטתי את המסר שביקשת לשגר לי בשוליים: הדברים מסודרים בעולם באופן רציף ולכן אפשר לקטוף אותם רק אם אלך ואגיע אליהם; לא ניתן לקטוף דבר שלא היגעתי אליו. הדבר נכון גם לגבי המידע אודות מהותך וכתובתך ועל מה אתה... אל המידע הזה אפשר ללכת ולקטוף, לא ניתן לקטוף מבלי ללכת. הדבר נכון לגבי כל סופר וספרו; את המידע אודות הסופר אפשר לקטוף מתוך הספר שלו, אך לא לפני שעמדת על סיפרו. אדוני מחבר התורה אף אחד מאיתנו לא קלט את המסר שלך ואף לא ניסה להתקרב אליו. כבר מהשורה הראשונה של הספר דהרנו אל המידע השלם אודות מהותך וכתובתך ועל מה אתה. אמרנו שאתה הוא האלוהים וציירנו את המידע השלם והמושלם אודות מהותך; ציירנו את הפרי המתאים למידותינו והערב לחיכנו, קטפנו ואכלנו מבלי ללכת סנטימטר אחד. אכלנו ותעינו, ומשם התחילה הידרדרותינו. התרחקנו לא רק מהמסר כי-אם מהנוסח המקורי של הספר שקראנו באותיות הפוכות. כתבת אותו מימין לשמאל וקראנו אותו משמאל לימין, בכיוון ההפוך והמהופך. פנית בנוסח המקורי של סיפרך אל האדם וביקשת אדוני מחבר התורה להחזיר לו משהו שאבד לו על פני הזמן, משהו שמבדיל אותו מיתר הבריות, משהו שנותן לו לשלוט בכל הסובב אותו, משהו שבעזרתו יכול להתמקם ביקום ולדהור בו. כולנו בעצם יודעים במה מדובר ומסוגלים להצביע על "המשהו" הזה, אך איננו יודעים להגדירו ולכן זיהינו אותו במספר שמות וכינויים שלאף אחד מהם כתובת מדויקת: הכרה, תודעה, נשמה... זוהי בעצם המודעות האנושית שהלכה לה לאיבוד על פני הזמן, וככל שהזמן עבר כך הלכנו והתרחקנו מעצמותינו, מהמודעות האנושית לעצמינו, לקיומינו, למהותינו. אנחנו קראנו למודעות הזו נשמה, תודעה, ואתה קראת לה "אלהים"; זה הגורם "האנושי" שעומד בראש מרכז השליטה של האדם; זה המדריך שמדריך אותו, שמנחה אותו, שמוביל אותו, שמכוון אותו. אבל הקבוצה האנושית החליטה לקרוא לך "אלהים" ולהגדיר אותך כאלהים כבר מהשורה הראשונה של הספר. כבר מהשורה הזו התחלנו להדרדר ולאבד קשר עין עם הטקסט היחיד שהתייחס לתודעה האנושית המקורית; אך לא אנחנו שניתן לטקסט כזה צ´אנס לבלבל אותנו... וכך סתמנו עליו את הגולל כבר בשורה הראשונה כי ביקשנו לקטוף לעצמינו פרי שלם ומושלם בצורת "אלהים", ביקשנו להגדיר את אלהים ולציירו ולהתאימו למידותינו כבר מהשורה הראשונה של התורה. ביקשנו לדהור אל הפרי השלם אודות מהותך ומהות העולם ולקטוף את מלוא המידע כבר מהשורה הראשונה; ביקשנו לספק את סקרנותנו הצמאה ולבלוע את הפרי המושלם מבלי לזוז אף מילימטר אחד. חכמים בלילה שכמותינו... וכשמנו כן היינו, הלכנו כל הדרך בחושך ותעינו דורות לדורות. נכנסנו לסבך ללא מוצא. הספק והגורל חלשו על חיינו ושלטו בכל מעשה ידינו. הספק והגורל לא התאימו לתמונה המושלמת שביקשנו לשים עליה את היד כבר מהשורה הראשונה... לא הצלחנו למצוא עבור הגורל את המשבצת המתאימה לו בתמונה המושלמת שבנינו לעצמינו, וכך נולד האבסורד האנושי הראשון. היה מי שהלך למצוא את פיתרון האבסורד בלילה החשוך הארוך, וכך נולד לראשונה המונח "אמונה" כאבסורד שעונה על אבסורד: זה הביטחון המלא שתפקידו למלא את משבצת אי-הביטחון הריקה. זו הוודאות הבלתי מעורערת שתפקידה לענות על אי-הוודאות המוחלטת. זו המשבצת הווירטואלית הגמישה ביותר שאדם יצר מעודו- הסותמת כל חור בכל תמונה אפשרית. האמונה הפכה לדת בכל דת אפשרית, הדת הפכה לצו לחוק ולדין, והאדם הלך ומיסד את האבסורד שבידו עד לרמת המוסד, היינו עד לרמה בה נשכח האבסורד ונשאר המוסד והמופקדים עליו. עם זאת היה מי שעירער על המוסד "וכפר" או לחילופין שאל ותמה, אך אף עין לא צדה את המסר שלך ושום מבט לא קלט את הטקסט המקורי שלך. הייתי רוצה להבהיר בהזדמנות זו את המונח "אלהים" ומדוע השתמש בו מחבר התורה בסיפרו. מהו בעצם הנושא של התורה. אומרים שאין אדם בעולם שאינו חוטא וכוונתי בחטא לכל דבר, שקר גניבה רצח ועד לחולה סכרת ששובר את החוקים ולוקח לפה עוגיה- גם הוא ממשפחת החוטאים, וגם מי שהתעצל ולא קם בזמן לעבודה מנוי על משפחת החוטאים, השאלה היא איזה בורג משתחרר בשעת קיום החטא, מדוע שברתי ברגע נתון זה את הדיאטה וציפצפתי על מוסכמה שאני מודע לה ואין כמוני מבין אותה. מאידך ובשעה "מסויימת" ניתן לזהות בי נטיה הפוכה לגמרי שבמהלכה, משמעות הדיאטה ברורה לי לחלוטין ואני יכול לחתום ביד יציבה שלאורך כל היום לא אשבור את הדיאטה שלקחתי על עצמי. השעה המסויימת הזו ובדרך כלל היא מוקדם בבוקר כאשר האדם קם משינה וחושב בראש נקי; בשעה הזו הוא רואה את התמונה באור צלול וברור לגמרי, וכאמור בשעה המסויימת הזו הוא יכול לקחת על עצמו התחייבות יציבה ברת קיימא, אך לאחר שעות ימעל בה ויפר אותה... השעה "המסויימת" הזו נקראת בפינו גם כשעת רצון, בה האדם מתחבר עם עצמו וחושב באופן צלול, כנה... בדרך כלל מוזיקה מסויימת יכולה להביא אותך אל הרגע הזה, או שיחה אישית כנה, נוף מסויים, רגע מסויים של האדם עם עצמו... כל אלה יכולים לחבר את האדם עם עצמו ולהביאו למחשבה כנה וצלולה בה לא יפקפק בעצמו ויראה במחויבות שלו כמובנת מאליה. אך שוב ולאחר שחולפת השעה הזו, האדם עלול להפר את הכללים שלו הוא ולמעול בהם. אם כן ניתן באופן מעשי לעקוב אחר המעבר משעת הרצון "המסויימת" אל שעת "החטא" ולתאר את המעבר הזה: האדם קם מוקדם בבוקר מחובר למשהו בעצמו ומאבד כעבור שעות את החיבור הזה. החיבור בשעת הבוקר נותן לו להיות כנה עם עצמו ולראות את הדברים צלולים, ולאחר מכאן החיבור הזה משתחרר ואיתו הכנות העצמית. המדובר בחיבור לכל דבר שעלול להשתחרר לאחר מכאן בשעת "החטא", והראיה על כך- אותו הקשר שמשתחרר בשעת החטא ומוריד את מפלס הכנות לאפס, יכול לחזור במשך היום ולהתחבר שוב בעזרת מוזיקה, שיחה אישית, נוף... אם כן האדם מתחבר עם עצמו או משתחרר מעצמו, אבל עדיין אני משוטט בחורשה בלתי מוכרת, מה זה "עצמו" שמתחבר אליו ומשתחרר ממנו? והשאלה העיקרית, מהי התכונה שבגינה אנו מזהים התחברות או השתחררות? האדם ענה על השאלה הראשונה אך לא זיהה את השאלה העיקרית, היינו לא שם לב לקיומה ולכן הוא לא ענה עליה מעודו. קישור להמשך המאמר: http://tora.us.fm/tnk1/messages/sofrim_shabot_briaa_1.html שבת שלום, אלברט שבות
 
למעלה