לא כך הדבר
סין היא הגורם בעלת האפשרות הטובה ביותר להפעיל לחץ על צפון קוריאה כמדינה הקרובה אליה ביותר גם פיזית וגם מבחינת הקשרים הבילטרלים בין המדינות, והיא זאת שדרשה ממנה לגשת לשיחות ה6 עם ארה"ב, רוסיה, דר"ק, יפן וסין עצמה. סין היא גורם שיכול לגרום למפלת המשטר בצפון קוריאה, ועל המערב לשתף איתה פעולה כדי לבודד את המדינה המסוכנת והקיצונית הזאת. כמו כן, אם סין לא תטיל וטו במועצת הבטחון על החלטה לסנקציות נגד איראן, ועם רוסיה תלך בעקבותיה, סנקציות כלכליות ודיפלומטיות יוטלו על איראן, והסוף של המשטר שלה יהיה קרוב. אותו הדבר לגבי צפ"ק. סין היא לא הרשע בהתגלמותו, היא מדינת ענק עם 1.5 מיליארד תושבים שעוברת תהליכים עמוקים, הכלכלה שלה מתפתחת והחברה שלה הופכת יותר ויותר מחברה כפרית ענייה ובורה לחברה מתועשת מפתחת ומשכילה. לפי דעתי, כמו בברה"מ, עם רפורמות כלכליות יבואו עם הזמן רפורמות פוליטיות, עד שסין תהפוך למדינה דמוקרטית לגמרי. ואז גם היא תתאחד עם טאיוון, שלפי דעתי תקבל מעמד של אוטונומיה בסין הדמוקרטית. בקשר לטיבט - אולי גם היא תקבל אוטונומיה. בכל מקרה- אסור להפוך את סין ממצב של מדינת "כבדהו וחשדהו" למדינת אוייב מוחלטת של המערב, כניסה של סין למלחמה לצד צפון קוריאה תבין לכל הפחות לתבוסה לאחר גרימה למיליוני הרוגים במקרה טוב, וכיבוש מוחלט של חצי האי הקוריאני וטאיוון, תוך כדי גירוש כוחות האמריקאים מהאיזור, במקרה הרע. צריך לשחק עם סין במשחק "המקל והגזר", להיות מוכנים צבאית מולה מחד אבל גם לעזור לה להפתח אל הקהיליה הבין לאומית מאידך. מה שחשוב זה לחסל את השחקנים הקיצוניים באמת - המשטרים בפיוניגאנג ובטהראן בלי שפיכות דמים אלא דרך דיפלומטיה, סנקציות כלכליות, בידוד עולמי ותמיכה בהפיכות פנימיות. את סין צריך לעודד לרפורמות פנימיות תוך הדגשה שהמערב לא יפלוש לסין כל עוד היא לא תפלוש לשכנותיה. אין מה לעשות, לפעמים השכל צריך לגבור על הרגש, הצדק ועל ההגיון.