יום חמישי הגיע, היה שבוע סיוטטטטטטטטטטטטטטטטט
אז לסיפור יש שבוע של סיוט עם פינלה מקסים החתונה היום ועוד בשורה משמחת, חכו לסוף. זה התחיל שאת השמלה קניתי ממישהי. חברה שלי אמרה לי שיש לה חברה שקנתה בד לשמלה, הלכה לתופרת ובסוף העדיפה צבע אחר, שאלה אם אני רוצה לראות את השמלה, אולי תמצא חן בעיניי. הלכתי לתופרת, הבד משגע, הצבע מדהים, בדיוק מה שאני אוהבת, הגיזרה מצאה חן בעיני, ביקשתי כמה שינויים קטנים. לציין שהשמלה לא היתה בכלל תפורה, הכל היא סגרה עליי עם סיכות. עוד לציין שכל שבוע רזיתי עוד ועוד. ביום ראשון, שבוע שעבר, הלכתי אליה למדידות אחרונות, אמרתי לה בדיוק מה צריך לעשות ואילו שינויים וביקשתי שתעבוד עליה, שאלתי מתי להגיע והתופרת אמרה ביום ראשון הזה להגיע לקחת את השמלה. ביום ראשון על הבוקר בעוד אבא שלי לוקח את הילדים לגן הוא מתקשר להודיע לי שהראל הקיא לו ברכב (זה אחרי שאיתי שבוע שעבר הקיא), אמרתי לו שייקח את הראל לבית שלו ושאני אגיע לקחת אותו משם. הלכתי על הבוקר לשיננית בעפולה, חזרתי למגדל העמק לקחת את הראל ושוב לעפולה לתופרת. נכנסתי ואיך שאני מגיעה (כל זה גם עם ינון, איזה חמוד היה אצל השיננית), התופרת מסתכלת עליי ואומרת לי שהשמלה בכלל לא מוכנה היא רק פרמה את הבד והיא לא תהיה מוכנה היום ושאגיע ביום למחרת, איך התעצבנתי, אני מגיעה עם ילדים, מה זה הדבר הזה? לא התחילה בכלל? טוב, יום למחרת הייתי קצת יותר חכמה ובתשע בבוקר התקשרתי לשאול אם השמלה מוכנה ואם אפשר להגיע, התופרת אמרה שהיא עכשיו עובדת על השמלה ושאגיע בעוד שעה. נתתי לה פור של שעתיים והתקשרתי שוב, היא אומרת לי שהשמלה לא תהיה מוכנה היום רק מחר ושאני מפריעה לה כי יש לה עוד לקוחות, אני לא היחידה. ממש התעצבנתי, יומיים לפני החתונה ואני עדיין בלי שמלה? הגעתי ביום למחרת. הסילסולים שביקשתי למטה נראים ממש מגעיללללללללללל, כאילו לקחו בד, הוציאו חוט ומשכו, כמו מוקיון, בצדדים התפרים נראים על הפנים, עם גבשושיות וממש נורא. היא כמובן אמרה שזה נראה בסדר גמור. אמרתי לה שאם זה בסדר גמור שתסגור את המתפרה עוד היום. "הסילסולים לא יכולים לעמוד יפה כמו בשמלת כלה כי זה בד משי" כך אמרה התופרת. ואני "אז מראש תאמרי לי שאי אפשר לעשות סילסולים בבד משי וזהו". "ובצדדים" אני שואלת "כך זה גם צריך להיות?" והיא בשלה: "בצדדים הכל בסדר גמור" היא עונה. אחרי שהתעצבנתי ואמרתי לה שאם לא הייתי יומיים לפני החתונה לא הייתי לוקחת ממנה את השמלה (יש לציין שזו שקניתי ממנה את השמלה כבר שילמה לה הכל), ואחרי שהיא ראתה שאני אוטוטו בוכה שם היא אמרה: "טוב, אני אסדר גם למטה וגם בצדדים" עניתי לה: "פתאום יש מה לסדר? לפני 5 דקות היית מוכנה להוציא אותי מהמתפרה שלך כמו מוקיון", היא אמרה שאני אשאיר את זה והיא תסדר אבל לא היום רק מחר, זאת אומרת אתמול יום לפני החתונה, השארתי את השמלה שם ויצאתי בעצבים, איך שיצאתי התחלתי לבכות, אבל ממש לבכות, את כל הכעס שלי הוצאתי, כל הלילה לא ישנתי, ינון גם לא, ניסה לינוק ומרב העצבים שלי לא היה מה, הוא כל הלילה היה עליי, מנסה לינוק. טוב, אז אתמול הגעתי, ושומו שמיים, עדיין בצדדים זה נראה גועל נפש, כאלה תפרים לא ראיתי והיא בשלה שהכל בסדר ושנמאס לה כבר לעבוד על השמלה הזו. אמרתי לה שאם היא לא יכולה להוציא שמלות לפחות ברמה של קסטרו אז שתסגור את המתפרה ודבר ראשון לפני שהיא פתחה עסק היתה צריכה ללכת ללמוד יחסי אנוש ולדעת שכל לקוח הוא לקוח יחיד בפני עצמו. היא אמרה לי: "אבל הצדדים בסדר גמור, זה הגוף שלך ככה" עניתי לה: "שיהיה לך גוף כזה אחרי 4 ילדים, חודשיים אחרי לידה נדבר וגם אם הייתי מן מוטציה בלתי מוגדרת את צריכה לתפור לי שמלה שהכי תחמיא לגוף שלי" והיא בשלה: "אני לא רואה שום דבר חריג" לקחתי את השמלה משם ושוב בכיתי את נשמתי בחוץ. הלכתי לתופרת אחרת, הוספתי 25 שקלים ועכשיו סוף סוף אני מרוצה. אתמול בלילה היתה לי סוף כל סוף שמלה. החתונה היום בערב ואני מתרגשתתתתתתתתתתתתתתתתתת. מתכננת כל הזמן בראש איך יהיה, איך אעלה לשיר וכמה שמח נעשה שם. ינון ישאר בבית עם בייביסיטר ואני והציצי שלי נוכל להנות מערב מלא באדרנלין ואלכוהול (שאותו כמובן לא אשתה, אחרת יהיה לי בלילה תינוק שיכור
). אתמול היינו במקווה. ביום שבת היתה השבת חתן והכנתי 2 עוגות מדהימות לחתן ולכלה ולאחותי שחגגה יום הולדת באותו היום. עוגת גבינה עם תותים מדהימה ועוגת טריקולד גלידה משגעת. ולבשורה המשמחת, אבא שלי בישר לי אתמול שמישהו כבר דאג לפקחית ה )#)#&#)*$&)#*$ הזו, חתכו לה את 4 הגלגלים ברכב.
, איך שגלגל מסתובב לו, במקרה שלה 4 גלגלים שכבר לא יסתובבו
. אז קדימה, נגבי את הדמעות, לכי למספרה, תסתרקי הכי יפה בעולם, תתאפרי הכי יפה בעולם, תלבשי את השמלה המהממת, תיראי מיליון דולר, תלבישי את הילדים המדהימים שלך (את כל החמישה כולל הבעל החתיכון) וצאי לקרוע את רחבת הריקודים בחתונה של האח הכי מהמם בעולם. שיהיה יום מקסים לכולם, סוף שבוע נפלא, אחזור עם חוויות וגם תמונות. צ'או נשיקות, אוהבת. שרית
אז לסיפור יש שבוע של סיוט עם פינלה מקסים החתונה היום ועוד בשורה משמחת, חכו לסוף. זה התחיל שאת השמלה קניתי ממישהי. חברה שלי אמרה לי שיש לה חברה שקנתה בד לשמלה, הלכה לתופרת ובסוף העדיפה צבע אחר, שאלה אם אני רוצה לראות את השמלה, אולי תמצא חן בעיניי. הלכתי לתופרת, הבד משגע, הצבע מדהים, בדיוק מה שאני אוהבת, הגיזרה מצאה חן בעיני, ביקשתי כמה שינויים קטנים. לציין שהשמלה לא היתה בכלל תפורה, הכל היא סגרה עליי עם סיכות. עוד לציין שכל שבוע רזיתי עוד ועוד. ביום ראשון, שבוע שעבר, הלכתי אליה למדידות אחרונות, אמרתי לה בדיוק מה צריך לעשות ואילו שינויים וביקשתי שתעבוד עליה, שאלתי מתי להגיע והתופרת אמרה ביום ראשון הזה להגיע לקחת את השמלה. ביום ראשון על הבוקר בעוד אבא שלי לוקח את הילדים לגן הוא מתקשר להודיע לי שהראל הקיא לו ברכב (זה אחרי שאיתי שבוע שעבר הקיא), אמרתי לו שייקח את הראל לבית שלו ושאני אגיע לקחת אותו משם. הלכתי על הבוקר לשיננית בעפולה, חזרתי למגדל העמק לקחת את הראל ושוב לעפולה לתופרת. נכנסתי ואיך שאני מגיעה (כל זה גם עם ינון, איזה חמוד היה אצל השיננית), התופרת מסתכלת עליי ואומרת לי שהשמלה בכלל לא מוכנה היא רק פרמה את הבד והיא לא תהיה מוכנה היום ושאגיע ביום למחרת, איך התעצבנתי, אני מגיעה עם ילדים, מה זה הדבר הזה? לא התחילה בכלל? טוב, יום למחרת הייתי קצת יותר חכמה ובתשע בבוקר התקשרתי לשאול אם השמלה מוכנה ואם אפשר להגיע, התופרת אמרה שהיא עכשיו עובדת על השמלה ושאגיע בעוד שעה. נתתי לה פור של שעתיים והתקשרתי שוב, היא אומרת לי שהשמלה לא תהיה מוכנה היום רק מחר ושאני מפריעה לה כי יש לה עוד לקוחות, אני לא היחידה. ממש התעצבנתי, יומיים לפני החתונה ואני עדיין בלי שמלה? הגעתי ביום למחרת. הסילסולים שביקשתי למטה נראים ממש מגעיללללללללללל, כאילו לקחו בד, הוציאו חוט ומשכו, כמו מוקיון, בצדדים התפרים נראים על הפנים, עם גבשושיות וממש נורא. היא כמובן אמרה שזה נראה בסדר גמור. אמרתי לה שאם זה בסדר גמור שתסגור את המתפרה עוד היום. "הסילסולים לא יכולים לעמוד יפה כמו בשמלת כלה כי זה בד משי" כך אמרה התופרת. ואני "אז מראש תאמרי לי שאי אפשר לעשות סילסולים בבד משי וזהו". "ובצדדים" אני שואלת "כך זה גם צריך להיות?" והיא בשלה: "בצדדים הכל בסדר גמור" היא עונה. אחרי שהתעצבנתי ואמרתי לה שאם לא הייתי יומיים לפני החתונה לא הייתי לוקחת ממנה את השמלה (יש לציין שזו שקניתי ממנה את השמלה כבר שילמה לה הכל), ואחרי שהיא ראתה שאני אוטוטו בוכה שם היא אמרה: "טוב, אני אסדר גם למטה וגם בצדדים" עניתי לה: "פתאום יש מה לסדר? לפני 5 דקות היית מוכנה להוציא אותי מהמתפרה שלך כמו מוקיון", היא אמרה שאני אשאיר את זה והיא תסדר אבל לא היום רק מחר, זאת אומרת אתמול יום לפני החתונה, השארתי את השמלה שם ויצאתי בעצבים, איך שיצאתי התחלתי לבכות, אבל ממש לבכות, את כל הכעס שלי הוצאתי, כל הלילה לא ישנתי, ינון גם לא, ניסה לינוק ומרב העצבים שלי לא היה מה, הוא כל הלילה היה עליי, מנסה לינוק. טוב, אז אתמול הגעתי, ושומו שמיים, עדיין בצדדים זה נראה גועל נפש, כאלה תפרים לא ראיתי והיא בשלה שהכל בסדר ושנמאס לה כבר לעבוד על השמלה הזו. אמרתי לה שאם היא לא יכולה להוציא שמלות לפחות ברמה של קסטרו אז שתסגור את המתפרה ודבר ראשון לפני שהיא פתחה עסק היתה צריכה ללכת ללמוד יחסי אנוש ולדעת שכל לקוח הוא לקוח יחיד בפני עצמו. היא אמרה לי: "אבל הצדדים בסדר גמור, זה הגוף שלך ככה" עניתי לה: "שיהיה לך גוף כזה אחרי 4 ילדים, חודשיים אחרי לידה נדבר וגם אם הייתי מן מוטציה בלתי מוגדרת את צריכה לתפור לי שמלה שהכי תחמיא לגוף שלי" והיא בשלה: "אני לא רואה שום דבר חריג" לקחתי את השמלה משם ושוב בכיתי את נשמתי בחוץ. הלכתי לתופרת אחרת, הוספתי 25 שקלים ועכשיו סוף סוף אני מרוצה. אתמול בלילה היתה לי סוף כל סוף שמלה. החתונה היום בערב ואני מתרגשתתתתתתתתתתתתתתתתתת. מתכננת כל הזמן בראש איך יהיה, איך אעלה לשיר וכמה שמח נעשה שם. ינון ישאר בבית עם בייביסיטר ואני והציצי שלי נוכל להנות מערב מלא באדרנלין ואלכוהול (שאותו כמובן לא אשתה, אחרת יהיה לי בלילה תינוק שיכור
