יום טוב או לא טוב?

[פלפל אנגלי]

יום טוב או לא טוב?

המנחה שלי קרעה לגזרים אבסטרקט שכתבתי כדי לתחום את גבולות הגזרה של המחקר הראשוני שלי. האמת? צודקת לגמרי.רואים שהוא "חצי אפוי" (אפרופו הדיונים על משלוח טיוטות לא מושלמות - הנטיה שלי היתה לשלוח לה משהו ראשוני מאד, כדי שתביע דעה ואמשיך משם הלאה. היא הביעה בעיקר מורת רוח ממצבו הראשוני של האבסטרקט, ואני את הלקח שלי למדתי...). מצד שני, קיבלתי היום עבודה שהשקעתי בה את הנשמה לסמינריון המחלקתי, עם המלצה חמה לפרסם ומהר (ו-A בצידה). אינספק שהאקדמיה מסדרת לי רכבת הרים מנטלית, ובאותו יום מרוממת ומפילה לקרשים....

 

[mummy]

יום נהדר ../images/Emo3.gif

גם למדת מה המנחה רוצה, גם קיבלת חיזוק לתחושות שלך שהן בכיוון (משהו ראשוני הוא אכן ראשוני ולא יותר מזה...) ובעיקר: עכשיו את יודעת מה כן לעשות. ולגבי הדבר השני, אין צורך להרחיב, לא? ברכות על ההשג וקדימה ליישם את ההמלצות (לפרסם ומהר), לא להתמהמה. וכן, רכבת הרים זה אכן תיאור מדויק להפליא של התקופה הזו, ואולי גם של העולם הזה בכלל.

 

[פלפל אנגלי]

אני כבר כמה שעות ממלמלת לעצמי את המנטרה

שהעבירו לנו בסמינריון - ביקורת זה טוב, ביקורת זה דבר בונה, ביקורת זה דבר טוב, ביקורת זה דבר בונה. קיבינימט, הם שכחו להגיד שביקורת היא גם דבר מכאיב. לא נורא, מכל התנסות משכילים, לא? (נניח...).

 

[mummy]

הזמן מרפא כל מכאוב

מחר זה כבר יהיה קצת פחות מכאיב, ועוד שבוע סביר להניח שתשכחי לגמרי. לא שזה מנחם אותך כרגע, אבל לפחות יש למה לצפות...

 

[tulkin]

אצלנו לא שכחו לספר את זה בסמינר

וחלק מהסמינר היה לתת טיוטה של הצעת המחקר שלנו ל"שיפוט" לשניים-שלושה תלמידים אחרים (וגם לתת שיפוט לתלמידים לשניים שלושה אחרים). וכמו שגם הזכרתי כאן פעם - המרצה של הסמינר בשיטות מחקר נתנה לנו לראות ביקורת מאד מאד כואבת שהיא קיבלה על מאמר שהגישה, ואיך זה שינה את המאמר שלה.... ואגב אני חייב להסכים. ביקורת יכולה להיות מאד מאד כואבת ומעצבנת. במיוחד עם השקעת מאמץ בדברים. מספרים לנו שהגשת מאמר לפרסום זה בערך חצי מהעבודה, וששאר העבודה קשורה בהתמודדות עם הביקורת ושכתובים חוזרים ונשנים של מה שכתבת. וזה לא אישי. זה לא כי את/ה תלמיד לדוקטורט. זה כי ככה זה. לכולם. אחד החוקרים המפורסמים בתחום שאני לומד, כתב מאמר על פרסום במדעי החברה, ושם הוא כתב (לא יודע כמה זה נכון) שעד היום (נכון לכתיבת המאמר... בינתיים הוא פרש לגמלאות) - יותר דוחים מאמרים שלו מאשר מקבלים. ותמיד תמיד מגיעה רשימת הערות ארוכה ודרישה לתיקונים ושכתובים. זה המקצוע שבחרנו בו....

 

[פלפל אנגלי]

זה מה שהיה גם אצלנו בסמינר

ואני חייבת להודות שהפידבק שקיבלתי שם עזר לתת צורה למה שעכשיו הוא המאמר-בפוטנציה. למרות שלפעמים זה הציק, כאב, או הרגיז, זה היה במקום. אני מניחה שכך ארגיש גם עם הפידבק של המנחה בעוד כמה שעות. אגב, אותה מנחה (אחת האושיות הנחשבות בתחום) טוענת עד היום שאת המאמר החביב עליה ביותר מכל הפרסומים שלה, היא תיקנה לפחות 12 פעמים עד שהוא התקבל לפרסום. אז אם בארזים נפלה שלהבת....

 

[mummy]

כשאני שומעת סיפורים כאלה בא לי מיד ללכת להגיש

מועמדות לעבודה בסניף המקומי של מקדונלדס. או משהו כזה. איזה ייאוש! מאיפה מוצאים את הכוחות לתקן מאמר שתיים עשרה פעמים??? עד כמה לא שפוי צריך להיות בשביל לדבוק במשהו באופן כל כך אובססיבי? אני בוהה כבר כמה חודשים במאמר שהגשתי לפני יותר משנה, שהתקבל בתנאי שאערוך בו תיקונים כפי שדרשו השופטים, ואני פשוט לא מסוגלת לגעת בזה. מדובר במשהו שלא קשור לדוקטורט בכלל, שעשיתי לפני המון זמן, ואני לא מבינה איך ומאיפה מגייסים את הכוחות לחזור אחורה כל כך רחוק... מצד שני, ברור לי שזה יהיה מטופש לוותר על המאמץ האחרון לכאורה, ואם כבר הגעתי עד הלום, ועם זאת, אני לא מסוגלת. והמחשבה שככה זה בעצם, זו הדינמיקה, ככה זה עובד אצל כולם וככה זה יהיה תמיד אם אמשיך בדרך הזו

אני באמת ובתמים לא מבינה איך אפשר, וגרוע מזה למה

 

[מעיןבר]

שנה?

זה כנראה קשור להבדל בין התחומים שלנו. בכל פעם שהמאמר שלי חוזר הוא מתוקן מיידית ונשלח שוב כמה שיותר מהר כי לזמן יש חשיבות, אם אני רוצה להיות חדשנית אני צריכה להקדים את מי שאולי, בפוטנציה, חוקר את אותו התחום. אחרת הסיכוי שלי לפרסם בז'ורנל איכותי הוא קטן...

 

[mummy]

אפילו קצת יותר, וכן זה לגמרי קשור להבדלי

התחומים אם כי אפילו בסטנדרטים של מדעי החברה הם הגזימו החבר'ה האלה הפעם. זה אמור היה להיות גיליון נושא של אחד מכתבי העת המובילים, היה דד ליין להגשות שהיה אפילו יותר מאשר לפני שנה, לקח להם שלושה חודשים להחזיר עם הערות - באותו זמן היה לי ברור שאני לא יכולה להקדיש לזה אז אמרתי שלא נראה לי שאוכל והם הציעו שכשאוכל אעשה את זה, ומקסימום זה לא יכנס בגיליון נושא אלא בגיליון "רגיל". והקטע הוא שמאז עדין לא יצא אותו גיליון נושא.... זה ממש דבילי כי עם כל הכבוד, יש בפרוש משמעות לזמן. וכל זה מוסיף לבאסה הכללית שלי מהענין, כמובן

 

[ניצת הגפן]

גם לי קורה דבר דומה כבר כמעט שנתיים...

גם לי היה מאמר כזה, שביקשו ממני במיוחד לגיליון נושא. לקח לי כמעט שנה להתיישב ולכתוב (כפי שכבר אמרתי, אני ל אמהכותבים בקלות אף שאני יודעת מה אני רוצה לומר). שלחתי אותו איפשהו בקיץ שעבר הם החזירו בקה לתיקונים בסוכות ועד שאני מצאתי את הכוחות ואת זמן לכתוב את התיקונים (שאגב, בסופו של דבר נבעו מאי הבנה של הקוראים ולא מאי מוצלחות של הכתיבה שלי, כך הסתבר) עברו עוד שלוה או ארבעה חודשים. הגיליון היה אמור לצאת לגל 60 שנה למדינה, והיה אמור להיום מופץ כבר בינואר שעבר. מובן שזה עוד ייקח זמן. בעיקר כי אנשים כמוני (איטיים) אבל לא כמוי (בעל י מעמד ושם) מותחים כל הזמן את הדד-ליין בכל מקרה - אני חייבת לומר לך שאחרי שסיימתי את התיקונים שלחתי - הרגשתי כזו תחושת הקלה, שרק בשביל זה צריך למהר ולשעות את זה ולשלוח בהצלחה.

 

[משוש30]

בינתיים פרסמתי רק מאמר אחד אבל הביקורת

שינתה אותו לטובה בצורה שלא תאמן. למדתי המון מהביקורת הזאת (וכשהביקורת הייתה לא רלוונטית כתבתי את זה בתגובה שלי לביקורת. ממש לא קיבלתי הכל). אבל הביקורת הרלוונטית היתה מעולה ובפירוש תרמה לאיכות המאמר.

 

[מעיןבר]

אצלינו זה ככה...

אני בתחום מדעי החיים. המאמר הראשון שלי שוכתב 5 פעמים, השני שוב בעיצומו של השכתוב והשינוי המי יודע כמה. בכל מקום מקבלים הערות, הארות ותיקונים שונים. לא עם כולם אנחנו מסכימים, אבל יש הערות שהן מפכיחות ביותר ולפעמים הערות שחוזרות על עצמן גם נותנות עוד פרספקטיבה או מכוונות את המאמר והמשך המחקר לכיוון אחר... אפילו ניתוח הנתונים מתפתח בהתאם להערות שקיבלנו.

 

[עדי כהן 111]

לדעתי יום מצויין

מחד קבלת המלצה חמה לפרסם עבודה שכתבת, וזה נהדר, ומאידך על אף שהמנחה שלך קרעה את האבסטרקט לגזרים כפי שציינת,את יכולה לקבל מעין אנדיקציה למקום בו את נמצאת ביחס למחקרך, שזה גם מצויין. ההכרה במקום בו האדם עומד מסייעת להתקדמותו.

 

[tulkin]

נשמע כמו יום מצויין....

 

[פלפל אנגלי]

תודה על העידוד, אני מנסה לתת משקל לחלק הטוב

של היום

 

[משוש30]

../images/Emo45.gif גם לי נשמע יום מצוין ../images/Emo13.gif

 

[פלפל אנגלי]

הסוף היה טוב

שלחתי נוסח חדש של האבסטרקט אחרי שהבנתי מה היא רוצה ממני. קיבלתי כמעט מיד פידבק טוב וסיכמנו שעד סוף שבוע הבא אגיש לה טיוטה ראשונה של חלק נוסף במאמר. ביקשתי משלושה מהמרצים אצלנו במחלקה שיעברו על המאמר השני שכתבתי ויעירו הערות, שלושתם הסכימו מיד, אחד כבר חזר אלי עם הערות (והכי חשוב - הוא טוען שהמאמר כמעט מוכן להגשה), וכנראה שהחופש שתכננתי עליו עד סוף השבוע הקרוב נגוז לו לטובת הרבה הרבה עבודה.

 

[מאי261]

משמח לשמוע

ואכן - כל האקדמיה הזאת היא רכבת הרים אחת גדולה. אולי עם הזמן האגו נעשה שברירי פחות...

 

[צב מורכב]

איזה יופי... מחזק את השערת הגשת הטיוטה

בסופו של דבר, כפי שאת מעידה, למרות כמה רגעים של חוסר נעימות עקב הביקורת, כתבת אבסטרקט טוב יותר. מחזק את מה שנאמר כאן והפך להיות המנטרה שלי- הגשת טיוטה מקדמת את העבודה. תודה, אני ממשיכה לעבוד על טיוטתי המהוססת וכמו שאומרים- באתי לחזק ויצאתי מחוזקת בהצלחה לך.

 

[משוש30]

מעולה ../images/Emo13.gif

אני מזמן אומרת שדוקטורט זו מאניה דפרסיבית. רק לא ברור לי אם מי שבוחר לעשות דוקטורט לוקה במחלה עוד לפני כן או שהמחלה מתפתחת תוך כדי התיזה...