יום טוב לכולם.היום אני ליד המאוורר...כבר חם

[הדסהש1]

יום טוב לכולם.היום אני ליד המאוורר...כבר חם

גם בלילה היה מחניק והשארתי את המאורר כל הלילה...
מקווה שהשבת תהייה שקטה ונעימה...שתו הרבה מיים...

 

[י מ י ת 2]

היום לאחד מנכדי יום הולדת 25!

אבל אנחנו נוסעים לחגוג לנין הקטן המתוק, יום הולדת 3 !
ומשמחה לשמחה כוחנו עולה. וכך נצלח את החום הכבד.

שבת שלום

 

[י מ י ת 2]

שפירא, לבי לבי לך על תלאותיך בנתב"ג

העיקר סוף טוב הכל טוב. שמור על הבריאות, יותר חשוב.

 

[שפירא מאיר]

תודה. ממש כרגע אני כותב לשמואל זכאי מנהל נתב"

המביש ביותר, שכבר לא היה לי כח מכל הטירטורים הללו, בדקתי את הדופק עם מכשיר ה-אוקסימטר (מכשיר קטן המולבש על האצבע ומראה את הדופק) והוא הראה 120 כאשר קוצב הלב מכוון ל-70, ולא היה איפה לשבת והתיישבתי על הרצפה עד שקוצב הלב הוריד את המספר לנורמלי כיוון שנחתי קצת, והמביש היה שלא יכולתי לקום ובקשתי עזרה ממישהו (בלי להתחשב באלו שהתעלמו) ממש נראיתי כמו המסכנים שמקבצים נדבות, ואני אדם מכובד , זה היה מביש ומחפיר.

 

[יוליקה]

מאיר, אתה רואה בשביל זה יש פייסבוק

אני יודעת שאתה לא סובל את הפייסבוק - אבל מכתב שתכתוב לזכאי
יראה רק הוא או המזכירה שלו - מאידך לפרסם את המקרה בפייסבוק
יראו מאות ואולי אלפים - זה פוגע בהם - ויגרום לשיפור המצב.

ברשותך, אם אתה רוצה אני יכולה להעביר את סיפור המעשה שפירסמת כאן
לדף של דובר רשות שדות התעופה https://www.facebook.com/doverra

 

[שפירא מאיר]

ממש הרגע הכנסתי לכאן את הנוסח המלא של תלונתי

ואני חושב שאין מי שלא יזדעזע מהאטימות שקרתה שם.
לפני 17 דקות המכתב נשלח בפקס לייעדו.

והרשות כמובן נתונה להעביר למי שאת רוצה, כל מילה שלי בתלונה מדוייקת לחלוטין.
האירוע לא היה צריך לקרות אם העובדים הללו היו מבינים שהם עובדי ציבור.
אני אישית עד עכשיו לא נרגעתי מזה. יש לי המון דברים לעשות, וממש אין לי ראש לזה.
תודה לך על הרצון.

 

[שפירא מאיר]

נוסח המלא של המכתב למנהל שדה התעופה.

לכבוד
מר שמואל זכאי
מנהל שדה התעופה בן-גוריון
פקס 

א.נ.

אני מבקש לתאר לך "חוויה" בלתי נשכחת בנתב"ג, ואני רק מקווה שזה יילקח לתשומת לב.
================================================================

מיסטר ג'קיל"-

מי שמגיע לנתב"ג עם דרכון ביומטרי (בלי קשר לכרטיס הביומטרי) מצבו קל ונעים:
א. מניחים את הדרכון עם הדף עם התמונה על משטח וממתינים שבצג יעלו האחוזים עד מאה.
ב. נדלק אור כחול בחלון עגול קטן, מניחים את האצבע עליו עד שגם אצלו הצג מראה 
ג. יוצא כרטיס אישור יציאה מהארץ
כל ההליך עד כה מספר שניות.
ד. מגיעים למחסום המעבר בין השטח הקרקעי לשטח האוירי ולא צריך להציג את האישור לשוטרת, אלא יש מעברים, מניחים את הברקוד של המכשיר על החלון האדום והשער נפתח.

כל ההליך הזה לקח בערך שתי דקות.
לא המתנתי בתור ולא דיברתי עם אף אחד ולא ביזבזתי זמן בתורים.

בדרך חזרה אותו הדבר.

אני טס במספר גדול של טיסות (בשנים האחרונות רק פעמיים בשנה) כאשר רק לכרתים זו היתה הטיסה ה-108 שלי החל מ-1990 ואני עוד זוכר איך זה היה פעם.


ו-"מר הייד"-

האם צריכה להיות אזהרה:"בנתב"ג אל תקחו בחשבון לקבל סיוע מעובדי הנמל בשעת מצוקה" ???

בתאריך 26.6.2014 הגעתי עם טיסה 442 מכרתים ונחתנו בנתב"ג.

חיכיתי לחבר שיאתר את המזוודה שלו וישבתי באולם היוצאים ליד יציאת העובדים על מושב.
כשהגיע, קמתי ויצאנו החוצה לכיוון אולם מקבלי הפנים . ממש כשעמדתי ליד המשגיח ביציאה, ועדיין בתחום השטח הסטרילי ולא הקמתי קשר עם אף אחד, והייתי ממש ליד המשגיח, שמתי לב שהתרמיל שלי נשכח. הסתובבתי לחזור להביא אותו, ואותו משגיח לא הסכים, לטענתו כבר יצאתי.
אמרתי לו ששכחתי את התיק שלי על המושב, והוא צעק עלי שאני לא אחזור.

אז מה עושים?
הוא המשיך לצעוק עלי שאלך ימינה עם דרכון וכרטיס טיסה.
לאן ימינה ? מה יש שם ? סתם ולא פירש כשהוא מזעיף פנים.

הלכתי לכיוון אליו הוא הצביע ומצאתי את יציאת העובדים עם מכשיר שיקוף.
שם יושבים שני צעירים, צעירה ליד מכונת השיקוף ועוד אחד לידה, מדברים.
מידי פעם מגיע עובד שם את הטלפון שלו או התיק על המסוע ועובר הלאה.

הסברתי ששכחתי את התיק שלי והפנו אותי אליהם.
הם ענו שזה לא מתפקידם. הסברתי שהתיק נמצא ממש ליד הבחור ממש מאחוריו, בתחום האולם.
הם טענו שאני צריך לבוא עם נציג החברה שאיתה טסתי ורק בליווי שלו אני יכול לחזור פנימה, זה הנוהל.

שאלתי איפה אני משיג את נציג החברה?
ענו לי שיש טלפון מעבר לקיר.

ניגשתי .
יש שם טלפון מחוץ למשרד שכתוב עליו "ניפוק רשיונות" או משהו כזה, אני לא יודע לאן לחייג, שאלתי את הפקידה, והפקידה אמרה שמספרי הטלפון רשומים למעלה.
אני מביט למעלה ואין ברשימה את חברת "אג'אין".
שאלתי את הפקידה, והתשובה שלה, שהיא בכלל לא יודעת מי זו החברה הזו. עניתי שזו חברת התעופה היוונית אג'אין איירליינס".
מה עושים ?
היא לא יודעת וזה בכלל לא התפקיד שלה
זו התשובה שחזרה שוב ושוב ושוב. "זה לא התפקיד שלי", המנטרה הזו חוזרת שוב ושוב על ידי עובדי ציבור, במקום לסייע לציבור.
זהו.

וככה אני נשאר מול שוקת שבורה, מבלי לדעת מה לעשות.
זה היה מצב מייאש. שאלתי מה הטלפון של מנהל שדה התעופה.
התשובה: לא יודעים.....

אני חש ברע וזה ממש לא מטריד אף אחד (יש לי קוצב לב).
מדדתי את הדופק במכשיר אוקסימטר שאני נושא עימי, הדופק היה 120 כאשר קוצב הלב לא מצליח להוריד את הפעימות, ולכן אני חייב לנוח, אבל אין שם שום כיסא ושני היושבים שם בכלל לא מוטרדים.

מרוב תשישות התיישבתי על הרצפה לנוח ואחר כך כשראיתי שהדופק ירד קרוב לנורמלי, רציתי לקום, אבל היה לי קשה מאוד, ואני אדם מכובד, יושב על הרצפה כמו איזה הומלס, ולא יכול לקום ולבסוף התגלגלתי על הברכיים ובהיתמכי בקיר הצלחתי לעמוד. הדופק הפעם על 130 מהמאמץ אבל לא העזתי שוב לשבת על הרצפה.....

אני אדם מכובד והאירוע הזה היה מביש ביותר ומחפיר איך שני צעירים רואים אדם במצוקה ולא מזיזים אצבע לעזור לו.
האטימות הזו שיגעה אותי.
הפקידים לא הנידו עפעף, שום דבר לא מעניין אותם, כן תפקידם, לא תפקידם, רואים שאני במצב ללא מוצא, ולא נוקפים אצבע, כל כך היה להם קשה להתקשר לחברה או למודיעין או אני לא יודע למי, ולהזעיק מישהו?
לא רואים שאני במצוקה ? לא, הם "ראש קטן" ושום דבר לא יוציא אותם מאדישותם.

ושיהיה ברור - אני נושא עלי תעודה בינלאומית של נושא קוצב-לב, כך שניתן להבין שאני לא ממציא המצאות.

ששאלתי אם הם ממתינים שהתיק יהיה "חפץ חשוד"? רק אז כשיהיה בלגן אז אקבל סוף בסוף את התיק ? (היו בו המצלמה והטלפון ודיסק קשיח עם כל החומר שלי ועוד פריטים).
בכלל לא הגיבו.
הייתי עבורם אויר"ואולי אפילו מטרד".....
כל הזמן יש אזהרות ברמקול לא להשאיר חפצים ללא השגחה, אבל התיק שלי היה לבד על הספסל כשעה ואף עובד של הנמל לא הוטרד בגינו.
אני חבלן-משטרה בעברי, וזה הטריד אותי לא פחות שאת אף אחד משך כשעה לא הטריד תיק נטוש בטרמינל.
אטימות אמרתי?

חזרתי לאשנב עם הטלפון, הבחור שישב ליד הבחורה מהסורק כעת יושב שם, לא יודע מהי חברת אג'אין ומפנה אותי לסתם טלפון שצילצלתי ואיש לא ענה.
כבר כעסתי מאוד והוא אמר שאפסיק לצעוק כי זה לא תפקידו, והוא לא חייב לי דבר
והפנה אותי לרשימה המודבקת על הזכוכית מבפנים באופן שקשה לקרוא, אמרתי לו שהשם לא מופיע.
חזר על "זה לא מתפקידו" ואם לא אפסיק לצעוק עליו (לא צעקתי, דיברתי בקול רם), הוא לא יפנה אותי למודיעין..... (עונש?).

אחרי כל ההתרוצצויות כל היום ההליכה לחצות את כל הטרמינל מיציאת העובדים ועד המודיעין שאחרי שער 3 הייתה בעבורי מסע מפרך.
הגעתי למודיעין, עובדת חביבה מיד ביקשה לדעת היכן בדיוק התיק , דיברה בטלפון חצי דקה, ואמרה לי לגשת ליציאה העובדים, מיד יביאו לי את התיק.
הודיתי לה, שוב מסע לאורך כל הטרמינל. המתנתי כשתי דקות ושני עובדים הגיעו עם התיק שלי.
וזה היה סיום של אירוע מיותר שארך כשעה והתיש אותי לחלוטין.

כעת שוב לחצות את כל הטרמינל וללכת עד תחנת המוניות.
בצהריים הלכתי לישון מותש לגמרי וישנתי עד למחרת בבוקר.


בשורה התחתונה:
לא ביקשתי מאף אחד להפר את נוהלי הבטחון, לא ביקשתי שום דבר שלא מגיע לי, אבל כשרואים שמישהו נמצא במצב ללא מוצא וכשרואים שמישהו נמצא במצוקה, מן הדין הוא שעובדי ציבור יבצעו את תפקידם למען הציבור ויתנהגו כעובדי ציבור.

וכי מה נדרש מהם ?
הם אמורים לדעת מה לעשות (או להתייעץ עם מי שיודע) בסך הכל להתקשר לחברת אג'אין או למודיעין או למי שהם רוצים ולבקש שישלח מישהו ליציאת העובדים לסייע לי לקחת את התיק שהיה במרחק של כ-3 מטרים ממני בקו אוירי , מעבר לקיר.
ולא לחזור על המנטרה ש-"זה לא תפקידם" ולהשאיר אותי ללא מוצא, באדישות מופגנת.

האם נתב"ג - מתקדמת טכנולוגית, מפגרת ביחסי אנוש ???

ההתנהלות היתה מחפירה ביותר. אני צבר, יליד הארץ, נלחמתי במלחמות ישראל, אני גימלאי של המשטרה אחרי 30 שנות שירות.
הייתי סייר וחוקר פשעים, בלש, חבלן משטרה ועוזר הקמב"צ של מחוז תל-אביב, ופה פתאום אני אבק-אדם

זה היה אירוע הזוי לגמרי של אטימות. חשתי מושפל מכל ההתנהגות הזו, ולאף אחד מהם לא הזיז שום דבר, ולמרות שאפשר בהחלט לראות שאני במצוקה, אם אדם קרוב ל-70 מתיישב על הרצפה אז משהו לא בסדר.....
עד כה אני זועם ביותר, זה היה פשוט גובל בפשע.
או שאולי חיכו שאקבל התקף לב ואז המשמרת המשעממת תתמלא בקצת אקשן ???
============================================================================================================

מעולם לא היו לי בעיות בנתב"ג (אני טס מ-1990 שאז טסתי לארה"ב עם משלחת צבאית להשתתף באימון של הקומדו האמריקאי "הכומתות הירוקות"), אני משתדל תמיד לתת תחושה טובה לנותני השירות (בכל מקום אליו אני נקלע), לא פעם נתתי לבודקים בכרתים למשל (אחרי הבדיקה...), את הספר שלי על כרתים כדי שיוכלו לטייל (כן אני כעת סופר).

אדוני,
אני מפנה אליך את המכתב, אולי לרענן לעובדים את העובדה שהם עובדי ציבור ולעובד ציבור יש מחוייבויות מסויימות בלי להפר את הוראות הקבע שלו.
להיות עירניים ואנושיים בהתייחסויות לקהל, החל מהמשגיח ביציאה מהטרמינל ועד העובדים האחרונים שנראה היה שהשיממון היה נסוך על פניהם.

בכבוד רב ,
מאיר שפירא

 

[עמיקם10]

אם שכחת תיק-ולא משנה למה-אני לא מבין אותך

טול קורה מבין עיניך.

 

[שפירא מאיר]

אין לי שום ספק שלא הבנת מה התרחש שם

 

[עמיקם10]

הבנתי ששכחת תיק ![ושלא פיצצו אותו]

 

[שפירא מאיר]

וזו לא הפואנטה של התלונה

 

[יוליקה]

עמיקם, אתה כניראה לא קראת עד הסוף

או שלא נסעת כבר הרבה זמן לחו"ל...
לתקוע פתגם שממש לא במקום, זה ממש מתאים לך.

 

[עמיקם10]

מי ששוכח תיק שלא ינסה לנהל את הנהלים

בנתב"ג. יכול להיות שאני לא נסעתי כבר הרבה זמן בגלל שאני בגיל שלא נוסעים לבד ובטיול מאורגן שנסעתי בו מזרזים לראות עוד ועוד..אז אולי יש גיל שצריך להפסיק לנסוע בעיקר אם שוכחים את הראש.
גם בטיולים בארץ ישנה הבעיה של אנשים בגילנו ובלי להכנס לפרטים.
רק שבטיול האחרון בירדה בנחל קטלב- אחת המטיילות סיימה את הטיול -באסף הרופא.

 

[שפירא מאיר]

לא נעים לאמר- אבל איבדת את הבנת הנקרא

לא ניסיתי לנהל שום נהלים, לא ניסיתי לכפות לפעול בניגוד לנהלים, וזו איננה הפואנטה.
ואם לא הבנת זאת, מוטב שלא תגיב.

 

[יוליקה]

נו באמת עמיקם...

בעיקר אם שוכחים את הראש. ...????

 

[עמיקם10]

לפני שנה עברנו לדירה ריקה

באיקאה קנינו ארון לתנור ולמיקרו..הם שכחו לרשום רגליים לארון. כשהרכבתי את הארון התברר שחסרות רגליים.לו היינו גרים בערד זה אומר שהיינו צריכים לחזור לשם..אבל אנחנו גרים חמש דקות מאיקאה-וכשבאנו צעקתי שם..אויבדתי את הראשץ.
אשתי סיימה את הענין כי אני גם דרשתי ברוב כעסי שלא יחייבו אותנו והם התעקשו שנשלם על הרגליים.
הסתלקתי משם למחלקה אחרת..מסקנה כשקורה לך משהו במקום שאתה לא בן בית..אל תבוא בטענות. העובדים מתנהגים כמו שהכשירו אותם.
אותם לא מעניין אם אתה לא מרגיש טוב אם אתה זקן ומי אתה.
השדות בעמק יפים ונהדרים אבל אנשים ? זה משהו אחר.והצד המכוער שלהם מתגלה-דוקא כשאתה צריך אותם- ואז זה לא נעים.

 

[שפירא מאיר]

לעובדי ציבור יש כללים אחרים

ומי שלא מתנהג כך, יש למצות איתו את הדין.
עובד ציבור לא יכול להיות אדיש למתרחש סביבו במקום עבודתו לא מבחינת יחסי אנוש ולא בעיסוקו.
מי שאינו ננוהג כך, אין מקומו בעבודה של עובדי ציבור.

מחוץ למקום עבודתו שיתנהג כמו שהוא רוצה, שיהיה אדיש, וגם לא מצופה ממנו שום דבר.
בהיותו עובד ציבור חלה עליו התנהגות של עובד ציבור.

כל הנסיונות שלך להציג אותי כצד הרע בענין, לא יצלחו לנוכח העובדות.

בנוסף, בתקשי"ר (תקנון שירות המדינה) ישנה התייחסות מפורשת מה הם תפקידיו של עובד הציבור ודרכי התנהגותו, והעובדים הללו הפרו סעיפים רבים מהפרק הנקרא "אתיקה של עובדי השירות הציבורי בישראל" פרק משנה "כללי התנהגות של עובדי המדינה".
עובד מדינה המועל בתפקידו, אין מקומו במערכת.

 

[הדסהש1]

ימית ל 2 לנכד ולנין.שתזכי

להרבה נחת ואושר

 

[shron17]

על הביטוח לאומי- וקיצבת הזיקנה ,,,

הידעתם כי בשנת 2008 גובה קיצבת זיקנה ליחיד היה -.1,300 ש"ח,
מאז חלפו 6 שנים ,וסכום קיצבת הזיקנה עלה רק -. 231 ש"ח בלבד.
האם אתם מודעים לכך ,שלמרות שמחיר מוצרי המזון הוכפלו פי שניים ,
כאשר קיצבת הזיקנה נותרה המוכה,וכמעט באותו מצב ?
הרי כול הכסף שגבו מאיתנו מתלוש המשכורת היה גבוה מספיק ,בכדי שנוכל לקבל אותו כהחזר בגיל הפרישה.
מה דעתכם על כך ?

 

[יוליקה]

קיצבת הזיקנה נקבעת לפי ותק שנות התשלום

כלומר, מיום שמתחילים לשלם לביטוח לאומי כלומר מיום שמתחילים לעבוד.
אני התחלי לקבל קצבת זיקנה ביום שמלאו לי 62 והיה לי כ-30 שנות וותק
וקיבלתי כ-1900 ש"ח... מאז קיבלתי תוספת של 400 ש"ח...