יום ירושלים היום!!

יום ירושלים היום!!

במלחמת ששת הימים בדיוק למדנו את תהילים פרק קכ"ב - כל הכיתה ישבה בדומיה כמה דקות - מרוב התרגשות

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:
שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי-- בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ.
ב עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ-- בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם.
ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה-- כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.
ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ--עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל: לְהֹדוֹת, לְשֵׁם יְהוָה.
ה כִּי שָׁמָּה, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט: כִּסְאוֹת, לְבֵית דָּוִד.
ו שַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם; יִשְׁלָיוּ, אֹהֲבָיִךְ.
ז יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
ח לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי-- אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
ט לְמַעַן, בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ-- אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.


 
בירושלים הייתי מספר פעמים

1) נסעתי להירשם לאוניברסיטה בירושלים - אבל קיבלו אותי באוניברסיטת חיפה.
2) בחתונה של בת דודתי - נסעתי מחיפה עד לירושלים על הטוסטוס של אחי (לא הכי כיף
)
3) כשלבת דודתי נולדה הבת הבכורה- ביקרתי אצלה עם בני הבכור (אז בן 3)
4) נופש בירושלים עם הזוגי שלי - במלון ראמאדה רנסנס - אני טיילתי לבדי בעיר העתיקה - אז עוד אפשר היה (בערך בשנות ה-80)
5) סיור מודרך בירושלים - משכנות שאננים, כנסיית הקבר
6) לקחתי את הילדים שלי ל3 ימים בירושלים - מוזיאון ישראל, מוזיאון יד ושם.
 
המון פעמים הייתי בירושלים

כך שגם אם אנסה לא אצליח להיזכר בכל הפעמים.
החל מטיולים שנתיים בבתי ספר, טיולים עם המשפחה (בייחוד אחרי שירד שלג בירושלים
), טיולים במסגרות אחרות כמו חוגים ותנועות נוער והכי הרבה בתחילת השירות הצבאי שלי כאשר שירתתי במחנה עופר שליד רמאללה (בסיס שככל הידוע לי כבר מזמן לא קיים) שהייתי נוסעת לירושלים כדי לקחת משם אוטובוס לבסיס.
 

עדגיל

Well-known member
החל מגיל 20 בערך אני

נוסעת לירושלים לפחות פעם בשבוע. לא לביקורים משפחתיים. סתם כך לשאוף לריאותי את האויר הרים צלול כיין, לקפוץ לאכול אצל עזורה במחניודה, להסתובב במדרחוב, ללכת לכותל וכו'... תנסו. זה מטעין את הגוף באנרגיות. בקיצור: תעשו ת'חשבון לבד כמה פעמים הייתי בחיי בעיר הקודש...
 

הדסהש1

New member
שהייתי בריאה יותר נסעתי לטיולים מאורגנים לירושליים

ויש סיכוי שלא ראיתי הכל...
 

Y. Welis

New member
כמי שגר שם 37 שנה, אני רק מחכה ליום שלא אצטרך לחיות בה...

אני כבר שנה עם רגל אחת בחוץ בדירה שהשכרתי במושב, ועכשיו בין דירות.
&nbsp
לא ניתן להשוות בין העיר כיום למה שהיתה בעבר, כשהגעתי (ועוד מת"א!). היה אז קסם נדיר (אפשר לקלוט משהו ממנו בסצינה או 2 של צילומי חוץ, בסרטה של מיכל בת אדם, 'רגעים' משנת 79'; צולם ב-78', בדיוק בזמן שהגעתי), שהלך והתפוגג עם השנים.
&nbsp
האינתיפאדה הראשונה היתה השלב הראשון; אחרי המתיחות נחלשה, אבל נשארה ברקע (והוחמרה לעיתים עם הפגנות והתפרעויות שונות - דברים שהייתם רואים בחדשות, אנחנו ראינו מהגג...); האינת' השניה השלימה את החרבת האוירה, ואחריה אפילו ה'קדושה' כבר נעלמה (בכלל בארץ), ואוירת השישי, השבת והחגים, כבר כמעט ואינה קיימת.
&nbsp
היום זו עיר שמתחרדת בקצב מהיר (שליש ממרכז העיר חרדי לגמרי, ושליש נוסף בדרך), מתפרקת (יותר שכונות מסביב לה) ומאבדת כל ייחוד שהיה לה. לא מקום שצריך לבקר, מבחינתי.
 

עדגיל

Well-known member
מושב. איזה כייף לך. אבל ירושלים תמיד הקסימה אותי.

בצעירותי התקבלתי לעבודה בתקליטיה של קול ישראל, אבל הנסיון ליסוע שלושה ימים בשבוע מהמרכז לירושלים לא החזיק מעמד הרבה זמן, גם מבחינת שעות הנסיעה ושלא לדבר על כך שלא הייתי מתוגמלת כמו שצריך. כבר כתלמידת תיכון הברזתי עם חברה ונסענו לירושלים. להורים סיפרתי שאחרי הלימודים אני הולכת לספריית "בית אל-על", כך קראו לספרייה שהיתה ממוקמת בבית אל על ברחוב בן יהודה בתל אביב. כשהגענו לכותל (הנסיעה לירושלים היא ארכה כשעתיים כמו ששרים בשיר הצופים והצופות צ'רלי קצ'רלי) נקלענו להפגנה להקים קול צעקה לאסירי ציון ברוסיה. בכותל מצאנו את עצמנו חברתי ואני עם שלטים שתקעו לנו בידיים וביקשו מאיתנו להניף אותם "שלח את עמי" ולרוע המזל ההורים שלי הבינו שלא הייתי בסיפרייה ולא באטיח כי הטלויזיה צילמה אותי ואת החברה שלי לחדשות....
 
תמיד היו אומרים "בת בבית - אור בבית"


גם אני הייתי בלגניסטית מתבגרת מתמרדת. אחי תמיד היה הילד הטוב, המסודר, הממושמע.
 

ג רפאל

New member
אילו הייתי מחשבות הייתי מתקן ל'שכרתי'

לא מבין מה עוצר בעדך מעזוב.וזו לא הפעם הראשונה שאיני מבין
 

Y. Welis

New member
אני בדרך. עדיין לא ממהר, אבל יש תחושה שעוד מעט כבר לא ישאר

זמן...
 

ג רפאל

New member
אל תאמר לכשאתפנה אשנה - שמא לא תתפנה.

מחר הוא היום הראשון של שארית ימי חייך.
 

Y. Welis

New member
אגב הפתגם ממסכת אבות - בשעתו בגל"צ כל בוקר, אחרי תרועת

ההשכמה (טטה טטה טטה טוטו טוטו טוטוט טו-טו), ארז טל (הצעיר, משנת 80-81') שמקריא 'גלי צה"ל, שידורי צבא הגנה לישראל', היה מארש צעידה, ואחריו קריאת שמע ופרקי אבות (יתכן שה'שמע' באה לפני. עדיין בקול ישראל כל בוקר ב-2 דקות לשש).
&nbsp
המקריא היה יעקב בנאי, ובזכות קולו החרישי והמחכים, אני זוכר את הפתגמים האלה.
 
בשנת 1962 הייתי בקייטנה ב'בית וגן' בירושלים.

החדרים היו כמו אכסניית נוער, ובלילות היתה השתוללות לגמרי ופריקת עול - כמובן צבעו מישהו בלילה במישחת שיניים, כמו פאנטומס. המדריך בעצמו הכניס ילדה אחת באמצע הלילה למקלחת מים קרים (עם הבגדים כמובן). ביום כל המשתוללים של הלילה היו ילדים רגועים ונחמדים....היו חוגים כמובן כולם עשו מחזיק מפתחות מחוטי ניילון וסלסלות מרפיה...
 

sharpantie

New member
נולדתי בירושלים

וגדלתי בה עד גיל 7. רוב המשפחה המורחבת שלי היתה חיה בירושלים. גם אחרי שעברנו לתל אביב
היתה סיבה לחזור ולבקר בה את הדודים והסבא- סבתא.
מוכרת לי בעיקר ירושלים הישנה של עד 67 וכל פעם שאני מטייל בה, עולים בי זיכרונות הילדות.
את כיתה א' עשיתי בבית הספר בית הכרם ובחופש הגדול הייתי בקייטנה בבית הספר תחכמוני.
קייטנה עם זכרונות לא חיוביים במיוחד......
הופתעתי לראות מה קרה לרחוב יפו הידוע בעקבות מעבר הרכבת הקלה. זה לא אותו רחוב שהכרתי.
מראות ירושלים דאז תמיד ישארו בזיכרוני.
 
לא סובל את העיר כשאני חייב לבקר בה זה עונש.

או שעולים או שיורדים .אני יליד תל אביב אוהב ללכת ישר.
לאחרונה כל ביקור זה סבל נוראי נתקעים בכבישים.
הדבר היחיד שבאמת שווה בירושלים זה הכביש לתל אביב.
צ'י
 

Y. Welis

New member
אפילו שבאתי אליה מאוחר יותר (סוף 78') ולאיזור השוק הגעתי

בהמשך (80-81'), התחושה שהיתה ברוב השמונים, עד לסופם כמעט, הזכירה לי סיפורים על העיר משנים מוקדמות יותר. ההבדלים היו קלים (כמו הדים מהשיר של יוסי בנאי, 'אני וסימון ומואיז הקטן'; יש לי ידיד מבוגר שגר בשכונה חלונית, שמזה עשרות שנים היא חרדית. קשה לדמיין אותה חילונית... אבל העצים עודם שם - במאה שערים אין עצים: לא מסתדרים איתם).

זו אוירה ייחודית שחסרה היום. כך למשל בשמונים בימי שישי, כל החנויות סביב השוק היו נסגרות ב-2 ורבע, חורף או קיץ (ואם הייתי מאחר, כמו שקרה לעיתים, לא היה היכן לקנות בעיר - רק בעתיקה). ב-2 וחצי השוק היה כבר ריק נטו. במוצ"ש היה ריק - היינו חוזרים מהאוטובוס הבינעירוני דרך השוק לנחלאות.

היום - החנויות פתוחות עד דקה מכניסת השבת (חרדים מגיעים לפני השבת להזהיר עם מגאפונים... אחרת יסירו את הכשרות), ואחריה יש מסעדות ועוד. מוצ"ש הומה שם. אין 'קדושה' כבר; אין מסורת.

כמובן עד שהחרדים יכבשו גם את האיזור הזה. רק עניין של זמן. כרגע איזורי ההסתננות שלהם מרח' יפו דרומה; רחביה כבר שלהם ברובה, וכן סביב קרן היסוד.
 

עדגיל

Well-known member
לקייטנה הזו קראו במקרה כרמית? כרמים?

זה היה סוג של בית הבראה 3 שבועות משהו כזה?
 
למעלה