יום כיפור משלנו

יום כיפור משלנו

התפילות של יום כיפור לא מדברות אלי כל כך. אני לא מרגישה את עצמי חוטאת ופושעת וחייבת מירוק עוונות .[יסלח לי אלוהים...]
יחד עם זאת הרעיון של חשבון נפש נפלא בעיני ואני חושבת שלו לא קבעו לנו תאריך בדרך כלל אף אחד לא מוצא זמן פנוי כדי לעשות חשבון נפש יסודי באופן וולונטרי.נראה לי פשוט רעיון טוב.
אז במהלך היום הזמנתי את הבן שלי לשיחת אמא ובן. אמרתי לו שבתוך המטלות היומיומיות הרבות אנחנו לא תמיד מספיקים לדבר עלינו ושיום כיפור הוא הזדמנות לשאול כמה שאלות חשובות. שאלתי אותו אם פגעתי בו. הוא אמר שאני לא פוגעת חוץ מזה שמרגיז אותו שבכל פעם שהוא קצת שובב אני מאיימת שלא אקנה לו את המחשב הנייד שהבטחתי לו. כי מחשב זה דבר הכי שהוא רוצה ומה אני ישר מאיימת....חמוד. ביקשתי סליחה.
הוא גם ביקש שאני אתן לו עוד קצת עצמאות ושיוכל להגיע הביתה יותר מאוחר. פה הגענו לפשרה. אני לעומת זאת אמרתי לו שפוגע בי שהוא משקר לי ,כמו ללכת כביכול לשיעור קאראטה אבל בעצם לשחק כדורגל במגרש עם החברים שלו.[שעור קאראטה-שעור נפלא ביותר עם מורה שאין כמוהו,והבן שלי מסכים לזה].
ברחבת בית הכנסת לפני תפילת נעילה אמרתי לו שאני לא מכירה הפעם אף אחד מההרבה אנשים שנמצאים שם. והוא חייך אלי ואמר לי"אבל את מכירה אותי ואני מכיר אותך". חומד. החבקנו,איחלנו שנה טובה.
שמח לאכול איתי את הארוחה הקלה שהכנתי אחרי הצום. שנה חדשה. אנרגיה חדשה. ומי יודע איזו הפתעות טובות עוד מחכות לנו....
שנה טובה וגמר חתימה טובה לפורום
מחייכנית
 
טוב לא שייך לאימוץ אבל כן למה שכתבתי

בכלל יש לי בעיות עם הרבה דברים במסורת שלנו שנראים לי לא הגיוניים.
למשל הצום . זה לא בדיוק "ועיניתם את נפשותיכם". אנשים מדברים על הצום יותר בתור חווייה של עינוי גוף מאשר עינוי נפש. וברחבה לפני בית הכנסת עסוקים בלהגיד אם היה קל ומתי בדיוק היה קשה ושכמעט התייבשו או שהצליחו לישון בצהריים ואז הזמן עבר מהר....ואני חושבת שזה כל כך מפספס את העניין,הצום הזה שאני מאד אמביבלנטית לגביו. כי העיסוק בו,בהישרדות הגוף,הקושי ובחולשה מרחיק מהאפשרות בכלל להתחיל לעשות חשבון נפש.שום מחשבה צלולה לא יכלה להגיע אל ראשי בשעה חמש וחצי אחר הצהריים,היום,רק כי היה כל כך קשה ומייבש.בקיצור-יש לי כמה מחלוקות עם ריבונו,לא עד כדי לבעוט כליל אלא לחפש את הדרכים המתאימות והשפויות.
 

נוני 75

New member
מקסימה שאת


השיחה שלך עם בנך היא החג עצמו, לשאר מסביב אין משמעות מבחינתי ,אני לא מחכה ליום כיפור כדי לעשות חשבון נפש, אם פגעתי במישהו אני מתנצלת ,אני לא צמה ועינויים עברתי מספיק ,אז תודה -תרמתי במשרד. ואת כל כך צודקת לגבי שיחות הסרק על הצום -הכול סובב סביב מי יצא יותר גיבור.
ושוב, השיחה שלך עם בנך היא מרגשת בוגרת ומלאת תובנות.

:)
 

KallaGLP

New member
"ועינויים עברתי מספיק " - המילים הקצרות האלה

אומרות כל כך הרבה! צובט בלב לקרוא אותן. מאחלת לך שלא תדעי עינויים נוספים לעולם!
 

נוני 75

New member
קאלה -העלת בי דמעות


הרגישות שלך. ותודה על האיחולים.... מאחלת לך שתמיד תהיי .
 

גילעד 63

New member
סולם יעקב

סולם מוצב ארצה וראשו בשמיים. אלה החיים שלנו. כל הזמן נעים בין הארצי לשמיימי (אלוקי) יקרא לזה כל אחד איך שרוצה. שני ימים יש ביהדות המסמלים את שני הקצוות האלה. פורים - בו אנו מצווים לשתות עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כלומר ללכת עם הגשמי והגוף עד הסוף ורק במידה של יום אחד. והשני הוא כיפורים או כ-פורים. כמו פורים רק הפוך. במקום ללכת עם הגוף וכל הגשמי והארצי שאנחנו עבדים גדולים לו, ללכת למעלה אל הגבוה ולהתנתק כמה שאפשר וכל אחד כפי דרגתו ויכולתו מעבדות לארצי לגשמי וביניהם הגוף שלנו. מטרת הצום היא ההתחברות לכל מה שאינו גשמי וארצי בנו. לפעמים קורה שאנחנו נשאבים על ידי משהו שאנחנו עושים וכל כולנו בתוכו ושוכחים לאכול. אז זה דומה, רק שבמקרה הזה עושים את זה בכוונה.
ככה יום כיפור. ככל שהצום קשה יותר פיזית, כנראה שהיכולת להתנתק מן הגוף ליום אחד מוגבלת עדיין. לא מדובר בהישרדות שהרי אף אחד לא מת בגלל שלא אכל ושתה יום אחד, במיוחד אם הכין את עצמו לכך בארוחה מפסקת טובה ושתייה מרובה לפני.
מדובר במשהו אחר לגמרי. מעבר לעובדה שיום הכיפורים אינו מנותק מהמעגל היהודי של שנה שיש בו תחנות משמעותיות הקשורות אחת לשנייה ומובילות אחת לשנייה. פסח - יציאה מעבדות לחירות. שבועות - מתן תורה. ראש השנה - יום הדין. יום הכיפורים - ההזדמנות להמתקת הדין והתחברות לגבוה שבנו. סוכות - הכרה בארעיותנו בעולם הזה ושימור הקדושה שהושגה בין ראש השנה ליום כיפור. וכמובן שמחת תורה - קבלת התורה מחדש וחוזר חלילה בכוונת ספירלה שעולה מעלה מעלה.
ההגיון נמצא שם, בין אם הגיון אנושי או הגיון אלוקי שהוא קצת שונה מהאנושי

וכמו שפתח הרמח"ל את ספר מסילת ישרים "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שיישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". או בקיצור seek and you shall find

שנה טובה.
 
גילעד

מאד מעניין מה שכתבת.נהניתי לקרוא.
במיוחד אהבתי את המשפט האחרון. הרמח"ל היה הודה דעות מאד עמוק לגבי חיפוש משמעות .[מתייחסת במיוחד לספרו "תורת השם".]
 

KallaGLP

New member
מאחלת רק הפתעות טובות.

כל אחד מוצא את המועד המתאים לו לחשבון הנפש שלו (אני מתכוונת לכאלה שעושים חשבון נפש, כמובן, ברור שלא כולם עושים). אישית, אני עושה חשבון נפש הרבה יותר מפעם בשנה, רצוי מיד כשאני חשה שעשיתי לא בסדר. ואם אני חשה שפגעתי במישהו, אני מתנצלת מיד ולא זקוקה ליום מיוחד לשם כך. לא מבקשת סליחה ביום כיפור, אלא אם כן פגעתי במישהו באותו היום ממש. וכך גם עם ילדיי - כשאני מרגישה שיש עניין כלשהו שחשוב לי ללבן איתם, בין אם זה קשור ביחסים בינינו או בינם לבין האחים שלהם או להתנהגות או מצוקה כלשהי וכו'. לא מרגישה צורך להקדיש לזה יום מיוחד וכאדם לא מאמין יום כיפור אינו משמש אצלי לא לחשבון נפש ולא לצום וגם לא לבקשת סליחה, אלא למנוחה לטיפול בדברים בבית שלא הגעתי אליהם בזמנים אחרים. מטבע הדברים, זה כולל גם בילוי ושיחות עם הילדים, אך אין לבילוי הזה איזה צביון מיוחד של יום כיפור. אני, אגב, מאמינה שזה בריא לצום מדי פעם (אבל לא להימנע משתייה) כדי לנקות את הגוף, אך לאו דווקא ביום כיפור, וגם אין לי כל כך כוח רצון לזה.
מה שכן, בתי בת ה-12 החליטה שהיא צמה, ובאמת עמדה בזה מהתחלה עד הסוף (אבל היא שתתה, כמובן). אני לא יודעת למה היה לה חשוב לצום. התחושה שלי שזה היה השילוב של איזשהו סוג של אמונה שאינו קיים אצלי והרצון להוכיח לעצמה ולכל העולם שהיא מסוגלת לכך. היא הייתה היחידה בבית שצמה ואני ממש מצדיעה לכוח הרצון שלה כי זה לא פשוט לראות אחרים אוכלים, להריח את המאכלים ולהתאפק. אני מכבדת את הרצון שלה לצום, מכל סיבה שלא תהיה. אם זה מה שמרגיש לה נכון - אתמוך ברצון הזה שלה.
 
מבינה אותך

אין פה אמת שמתאימה לכל האנשים.
חשבון נפש בגוון יהודי הוא משהו שאני מתחברת אליו לא מתמיד.
לא כולם עם מוטיבציה לעשות חשבון נפש on the spot
יישר כח בעניין זה!
 
למעלה