יום כיפור, על הכבישים, עם הילד..../images/Emo6.gif
אז ככה, יום כיפור בבוקר. קמים, מכינים את התיקים, מים, חטיפים (לא פאואר-בר וכאלה. במבה, ביסלי, קצת קורנפלקס). יוצאים לחצר, מתחילים להכין את האופניים. של הילד (בן 5) ושלי. מחברים את ה- Gator (נשבע לכם, האופניים שלו, 14" שוקלים טונה !!! ואני ארגיש כל גרם בעליות). השעה 10, מאוחר וחם אבל יוצאים לדרך. נקודת התחלה, מתן. היעד, כפר-סבא. נמצא שם מקום נחמד לשבת, אולי איזה גן שעשועים. ננוח, נדבר, נשחק ונחזור. על הכבישים מעט מכוניות, המון רוכבי אופניים מתנדנדים. אנחנו רוכבים בכיף, קשה בעליות אבל לא נורא. עוצרים לשתות מדי פעם, רואים את הדרכים שתמיד חולפים בהן במהירות ופתאום רואים את כל הפרטים הקטנים. והכי חשוב, הילד מבסוט עד הגג, כל הזמן מספר על החוויות בדרך ואפילו מצליח להגיע לכמה תובנות מדהימות. דוגמא - באמצע עלייה אחת, אני מדרבן אותו לדווש ולדחוף למרות הקושי ושואל אם קשה לו והקטנצ'יק עונה "מה שצריך לעשות זה להוריד את הראש ולסובב את הפדלים, אבא, זה הכל". נשמע כמו משפט מהספר של לאנס ארמסטרונג. אבל הנה ילד בן 5 מבין את תמצית העניין. הגענו לכפר-סבא, גן שעשועים גדול ויפה, אני מחזיר נשימה והוא רץ למגלשות ולנדנדות. אוכלים קצת חטיפים (אתם יודעים איזה...) , שותים משקה אנרגיה (אני מים והוא פטל) ויוצאים לדרך חזרה. היה חם אבל נסבל. הדרך נחמדה, עוצרים לראות פרדסים, פסי רכבת וכל מה שהדרך מציעה לנו. בסוף..... בסוף..... מגיעים הביתה. עייפים (מאוד) ומרוצים (מאוד מאוד). הילד לא מפסיק לדבר על החוויה ואני כבר סוחט ממנו הסכמה לטיול המשותף הבא. זה סוג של כיף שלא ניתן להסביר למי שלא חווה אותו. גמר חתימה טובה לכולם. שנת רכיבה מהנה ובטוחה.
אז ככה, יום כיפור בבוקר. קמים, מכינים את התיקים, מים, חטיפים (לא פאואר-בר וכאלה. במבה, ביסלי, קצת קורנפלקס). יוצאים לחצר, מתחילים להכין את האופניים. של הילד (בן 5) ושלי. מחברים את ה- Gator (נשבע לכם, האופניים שלו, 14" שוקלים טונה !!! ואני ארגיש כל גרם בעליות). השעה 10, מאוחר וחם אבל יוצאים לדרך. נקודת התחלה, מתן. היעד, כפר-סבא. נמצא שם מקום נחמד לשבת, אולי איזה גן שעשועים. ננוח, נדבר, נשחק ונחזור. על הכבישים מעט מכוניות, המון רוכבי אופניים מתנדנדים. אנחנו רוכבים בכיף, קשה בעליות אבל לא נורא. עוצרים לשתות מדי פעם, רואים את הדרכים שתמיד חולפים בהן במהירות ופתאום רואים את כל הפרטים הקטנים. והכי חשוב, הילד מבסוט עד הגג, כל הזמן מספר על החוויות בדרך ואפילו מצליח להגיע לכמה תובנות מדהימות. דוגמא - באמצע עלייה אחת, אני מדרבן אותו לדווש ולדחוף למרות הקושי ושואל אם קשה לו והקטנצ'יק עונה "מה שצריך לעשות זה להוריד את הראש ולסובב את הפדלים, אבא, זה הכל". נשמע כמו משפט מהספר של לאנס ארמסטרונג. אבל הנה ילד בן 5 מבין את תמצית העניין. הגענו לכפר-סבא, גן שעשועים גדול ויפה, אני מחזיר נשימה והוא רץ למגלשות ולנדנדות. אוכלים קצת חטיפים (אתם יודעים איזה...) , שותים משקה אנרגיה (אני מים והוא פטל) ויוצאים לדרך חזרה. היה חם אבל נסבל. הדרך נחמדה, עוצרים לראות פרדסים, פסי רכבת וכל מה שהדרך מציעה לנו. בסוף..... בסוף..... מגיעים הביתה. עייפים (מאוד) ומרוצים (מאוד מאוד). הילד לא מפסיק לדבר על החוויה ואני כבר סוחט ממנו הסכמה לטיול המשותף הבא. זה סוג של כיף שלא ניתן להסביר למי שלא חווה אותו. גמר חתימה טובה לכולם. שנת רכיבה מהנה ובטוחה.
