יום כיפור- 1973,

[אפרת10512]

עשרה לשתיים בצהרים. ואתם.... איפה הייתם? מה היתה המלחמה הזו בשבילכם?

 

[צביה.ש]

עשרה לשתיים בצהרים. ואתם.... איפה הייתם? מה היתה המלחמה הזו בשבילכם?

אני ילדה בת 6... ב7.10.73... דוד שלי נפל ביום השני של המלחמה...
אני זוכרת היטב את היום הזה ואת הרגע שהודיעו לנו....

 

[סבא של כיפה אדומה]

עשרה לשתיים בצהרים. ואתם.... איפה הייתם? מה היתה המלחמה הזו בשבילכם?

אני רווק עדיין אבל מאורס, זוכר שעת צהריים של כיפור.
פתאום אזעקה וכולם מדליקים את הרדיו
ואז שמעתי את הסיסמה שלנו.
אמרתי לאמי ולאחים שלי שאני הולך למילואים.
קצת אחרי חצות יצאנו לסיני עם כל החטיבה (274 חט' טירנים טנקי שלל מששת הימים)
ששת הימים מה ששת הימים....
חחחחח אני מתחיל להישמע כמו בוגר הבריגדה היהודית ממלחמת העולם -2

אגב אחרי 3 חודשים באמצע השירות נישאתי לאישתי הראשונה.
קיבלתי שבוע חופש.
תוך שבוע הספיקותי להתחתן וגם לצאת לירח דבש.
מה שלוקח היום לאנשים שנה להכין.

 

[אבי בן 1231]

עשרה לשתיים בצהרים. ואתם.... איפה הייתם? מה היתה המלחמה הזו בשבילכם?

אם איני טועה בשעה זו הייתי בתוך בית כנסת בבת ים וחיפשתי מילואימניקים מהגדוד שלי למסור להם צו 8, אם איני טועה, כך זה נקרא.
אוווו ........................... עבורי זו היתה טבילת אש ביחידה קרבית בשריון.

 

[משתפרת1]

עשרה לשתיים בצהרים. ואתם.... איפה הייתם? מה היתה המלחמה הזו בשבילכם?

היינו סטודנטים אחרי הבחינות האחרונות לתואר ראשון. כשבועים וחצי לפני כן התחתנו. בכיפור שמרנו במתחם תנובה בירושלים (כסף טוב לסטודנטים שמתקיימים מעבודות חלקיות וממלגות). כבר בערב כיפור הופתענו לראות כלי רכב צבאיים נוסעים ברחובות הראשיים של ירושלים. בכיפור עצמו היתה תנועה רבה יותר, וזה בעיר שרחובותיה נראו בכל השנים הקודמות כרחובות רפאים. האזעקה תפסה אותנו בחצרות של תנובה. כשחזרנו למעונות הסטודנטים כשהסתיימה המשמרת הופתענו לגלות שהרדיו משדר. טלפונים לא היו למשפחות שלנו. תחבורה לא היתה. למחרת בבוקר נסענו כל אחד לבית משפחתו שם ציפה לכל אחד מאיתנו צו 8. האיש שלי נסע לסיני ובהמשך מעבר לתעלה באיזור איסמעליה. הגדוד שלי ישב בעלייקה ברמת הגולן. הוא יצא לחופשה ראשונה כשהחיילים מהגולן כבר יצאו לסבב שלישי... הרבה מאד זמן לא התראינו. התחשבו בו ונתנו לו יום נוסף לנסיעה אלי לגולן (אני לא קיבלתי חופש באותו יום).
אני השתחררתי אחרי 3 חודשים, הלימודים כבר התחילו וחברים שלא גויסו איפשרו לי להשלים חומר. דווקא המנחה שלי כעס שנעלמתי לו ל-3 חודשים, והתקשיתי להכנס לקורסים שרציתי כי הם כבר היו מלאים בסטודנטים שלא היו במילואים. העיקר הבטיחו לשמור על זכויות החיילים... האיש שלי השתחרר אחרי 6 חודשים.
המלחמה הזו עבורי היא דובי ורני ועודד ושלמה ודני ועוד כמה בני שכבה שלי. מוכשרים, מוצלחים, צעירים שהם מלח הארץ, שחזרו מהמלחמה ההיא אל תוך אדמת הארץ עליה נלחמו והגנו.