היי ללי ../images/Emo13.gif
תודה יקרה על התייחסותך, אכן קווץ' גדול - היום כבר רואה באמת יותר בהיר... לגבי האיש - חילוקי הדיעות בעניין הם כמו המרחק מכאן לאוסטרליה, והוא שמח מאד להפטיר "הרי בסוף נעשה מה שאת רוצה" = האחריות עליי - אבל אין לי ספק קל שבקלים שזו הדרך הטובה ביותר לילד - שזו דרך שתחזק אותו ותעזור לו לבנות בטחון להמשך - וזה מה שחשוב - מלהפעיל עוד לחץ על ילד לחוץ - לא רואה איזה טוב יכול לצאת...מה גם שאם אני טועה - אז אולי לא הועלנו, אבל בטח לא הזקנו - אז נכון שהוא תמיד יהיה אבא שלהם, אבל כשזה מגיע לטובתם ובריאותם הנפשית אני נעמדת על רגליי האחוריות - החלק שלי במשולש שעליו את מדברת הוא אולי לא טוב, אבל כאן מדובר על מצב שביר, וקשה לי מאד להאמין שחזית אחידה של כוחנות תעשה משהו מעבר לשבירה מוחלטת של הילד... ולגבי ה"מה עושים" חשבתי על זה הרבה, ומאחר ובמקרה שלנו מדובר על ילד שב"כניק שמחזיק טונות של כעסים וענינים בבטן ושומר על פוקר פייס גם כשמנסים לדובב אותו, החלטתי שבטיפול קונבנציונלי (שהוא עבר כבר פעם) רבים הסיכויים שייקח למטפל/ת, ואפילו טובה מאד הרבה זמן "לחדור" את המעטה הזה ולזכות לשת"פ שלו - ולכן נראה לי ללכת על משהו אחר - תרפיה באומנות, או דרמהתרפיה, טיפולים שמכוונים ישירות לבעיות רגשיות. אז ביררתי ובדקתי, ומתברר שדווקא כאן בעיר יש במוסדות שתומכים את המערך החינוכי מענה לזה, הם מחזיקים אנשי מקצוע שמטפלים בדרכים האלה ובבעיות האלה וזה נעשה בשיתוף עם ביה"ס, ואני כבר ביקשתי מהם להפנות אותנו ולהמליץ. כך אני מקוה שהוא יוכל לקבל עזרה בהקדם, ואני לא אצטרך למצוא עצמי בדילמה עם העלויות של זה שאין כרגע מאיפה לקחת... זהו כרגע, יותר קל ככל שעובר הזמן...
