יום מחורבן
יום מחורבן
בעיות עם קופת החולים . אין לי כח לפרט- מי שמתעניינת יכולה לקרוא בפורום פוריות. מועד הפרייה משוער ט, באב- המעבדה בהדסה (השבחה) לא עובדת. ולמחרת יום ו. בקופח כללית דווקא כן עובדים אבל איזו מין הזרעה זו תהיה בלי זרע? (הבנזוג במכבי ואני בכללית, כך שהוא לא יכול להשביח בכללית). יום גרוע בעבודה וכעס גדול על הבוס שלי- האמת שעיקר הכעס שלי הוא מהעניין הזה דווקא. איבדתי פלאפון. צרות אחרות בנושאי כספים, קניית בית (אולי?) ופרוייקט מלחיץ נורא בעבודה (היה מלחיץ עוד לפני הכעס על הבוס, רק שעניין הבוס שפך המון המון שמן למדורה). ראיתי היום חברה לעבודה שהגיעה עם התינוק שלה- ילד שלישי. כפות ידיים ורגלים קטנטנות עושים לי את זה. כמעט דמעה בזווית העין. (אפילו שילד, בטח ובטח שהילד שלי, שאפשר לדבר איתו על דברים ברומו של עולם הרבה יותר כייפי, אבל יש לתינוקות את החמידות הזו...). וכל זה טיפס על תחושות קשות שמתבשלות אצלי כבר שבוע. מצד אחד מרגישה רגועה, מתנהלת בשלווה. ומצד שני מחשבות שמכרסמות, כל יום עוד ביס: חשיבה שלילית, פחדים שלא, פירושים לכל מיני מיחושים גופניים (מאז הלידה יש לי כאבים תת עוריים בבטן שמןפיעים יום אחרי המחזור, אני חושדת באנדומטריוזיס, מומחה פוריות אמר שסבירות נמוכה. היו לי חצוצרות חסומות שנפתחו, כזכור. לכאורה כעת אין בעייה ובתכלס אנחנו מתחילים לנסות רק החודש. במציאות אני מנסה כבר שנה וחצי- אפילו שלא היה לזה שום סיכוי לאור החסימה. ועכשו אני מוטרדת מה משמעותם של המיחושים הללו לגבי פוריות. אני מודעת ומחוברת לגוף שלי, וזה מרגיש לי שזה לא ילך ובסוף אגיע ל IVF למרות הצינטור שאמור היה לחסוך זאת. מצד שני- האם "מרגיש לי " זו ידיעה, כמו שהיה איתי בד"כ בעבר, או סתם חרדה, כמו שאולי אפילו אני עצמי הייתי מפרשת למישהי אחרת?). לחוץ לי, מבולבל ודואג. לא אוהבת את המחשבות השחורות שמפעפעות. אוף!
יום מחורבן
בעיות עם קופת החולים . אין לי כח לפרט- מי שמתעניינת יכולה לקרוא בפורום פוריות. מועד הפרייה משוער ט, באב- המעבדה בהדסה (השבחה) לא עובדת. ולמחרת יום ו. בקופח כללית דווקא כן עובדים אבל איזו מין הזרעה זו תהיה בלי זרע? (הבנזוג במכבי ואני בכללית, כך שהוא לא יכול להשביח בכללית). יום גרוע בעבודה וכעס גדול על הבוס שלי- האמת שעיקר הכעס שלי הוא מהעניין הזה דווקא. איבדתי פלאפון. צרות אחרות בנושאי כספים, קניית בית (אולי?) ופרוייקט מלחיץ נורא בעבודה (היה מלחיץ עוד לפני הכעס על הבוס, רק שעניין הבוס שפך המון המון שמן למדורה). ראיתי היום חברה לעבודה שהגיעה עם התינוק שלה- ילד שלישי. כפות ידיים ורגלים קטנטנות עושים לי את זה. כמעט דמעה בזווית העין. (אפילו שילד, בטח ובטח שהילד שלי, שאפשר לדבר איתו על דברים ברומו של עולם הרבה יותר כייפי, אבל יש לתינוקות את החמידות הזו...). וכל זה טיפס על תחושות קשות שמתבשלות אצלי כבר שבוע. מצד אחד מרגישה רגועה, מתנהלת בשלווה. ומצד שני מחשבות שמכרסמות, כל יום עוד ביס: חשיבה שלילית, פחדים שלא, פירושים לכל מיני מיחושים גופניים (מאז הלידה יש לי כאבים תת עוריים בבטן שמןפיעים יום אחרי המחזור, אני חושדת באנדומטריוזיס, מומחה פוריות אמר שסבירות נמוכה. היו לי חצוצרות חסומות שנפתחו, כזכור. לכאורה כעת אין בעייה ובתכלס אנחנו מתחילים לנסות רק החודש. במציאות אני מנסה כבר שנה וחצי- אפילו שלא היה לזה שום סיכוי לאור החסימה. ועכשו אני מוטרדת מה משמעותם של המיחושים הללו לגבי פוריות. אני מודעת ומחוברת לגוף שלי, וזה מרגיש לי שזה לא ילך ובסוף אגיע ל IVF למרות הצינטור שאמור היה לחסוך זאת. מצד שני- האם "מרגיש לי " זו ידיעה, כמו שהיה איתי בד"כ בעבר, או סתם חרדה, כמו שאולי אפילו אני עצמי הייתי מפרשת למישהי אחרת?). לחוץ לי, מבולבל ודואג. לא אוהבת את המחשבות השחורות שמפעפעות. אוף!
