יום נישואים של חברים

יום נישואים של חברים../images/Emo10.gif

עומדים לצאצ לבושים ומבושמים ואז הטלפון מצלצל. והבהלה מיד נשמעת מהצד השני וההקלה שמבינים שעוד לא יצאנו. מתארים לנו בשידור חי קולות ירי ואז שומעים סירנות מיללות בדרך לאיזור הפיגוע. איך עולם וחיים יפים שכאלו הופכים למרחץ דמים ורוע שכזה ????? ואז שעתיים אחר כך מגיע הפיגוע הנוראי בירושלים.מזעזע !!!!!!! ואנחנו לפחות פעמים בשבוע נמצאים בדיוק באותה הנקודה שבה התרחש הפיגוע ואני רואה את התמונות בטלויזיה והכל נראה מוכר וידוע ואים זאת קר מנוכר וזר. איזה עולם אכזר. שבוע טוב ושקט לכולנו ענקון
 

sure16

New member
כולנו באותה ביצה מצחינה../images/Emo59.gif

הבעיה שלא רואים שום צל של תקווה באופק. אני שולחת את הבן לצבא ומחייכת ומנשקת אותו לשלום ואני רק מייחלת לראותו חזרה...זאת הסיטואציה הכי קשה שהייתי צריכה להתמודד איתה בחיים !ואני מאחלת לכולנו שיקירנו יחזרו אלינו בשלום... אני כבר לא יודעת במה או במי להאמין ואני נאחזת במשפט הבנאלי ש"לי זה לא יקרה..." הלוואי ונתעורר סוף סוף למציאות אחרת! שרק נהיה חזקים! לפחות בשביל אלו שבבית.... שלכם שרה
 
היי ענקון...

אתה נראה "נשמע" כ"כ מצובח ובצדק וממש אין מילים שיכולים לעודד כי מי יודע מה יהיה הסוף...אנחנו כאן בשבילך להקשבה ולחיבוק מעודד ...תמיד. יעל
 

gal33

New member
זאת לא ביצה מצחינה, והתקווה מצוייה

בלב שלנו ובקיום היומיומי שלנו, אם אין תקוה, אז בשביל מה כל הסיפורים פה? יאללה, בואו נתקע כדור בראש וזהו. בשביל מה לסבול? עצם ההמשכיות מעידה על תקווה, ואמונה. ההסטוריה יכולה לחזק ידייך.
 

sure16

New member
הי גל!ביצה בהקשר של מקום אחר...

הקונטקס שעלה לי לראש זה מלחמות הגירילה בויאטנם רחוק מהבית בארץ לא להם..(וירימו גבה כולם!) מבוססים בבוץ עם עכברושים..חשופים כשסביבם אוכלוסיה עוינת ,מתוסכלת ורעיבה..(לאוכל,לדגל,לזהות..) והילדים שלנו שאמורים להגן על המולדת,מה הם עושים שם?למה הם לא מגינים מפה על הגבול הברור והקיים... והכל מעורב בהכל ויורים זה על זה ובטעות גם אחד על חברו... ודי!!! לחזור לשפיות ומהר !
 
למעלה