יום נפלא עם רגע אחד של עצב מהעבר...

[שירלי של תומר]

יום נפלא עם רגע אחד של עצב מהעבר...

אתמול היינו בפארק וחגגנו יומולדת לבת של חברינו הטובים (היא בת 4

). היה יום נהדר. האוכל, היה טוב, האווירה היתה נהדרת, הילדים היו מטרפים ופשוט היה יום ממש ממש כייפי

היינו המון זוגות עם ילדים וחלק בהריון שני ובין השאר הגיע הזוג שאין לו ילדים, הזוג שאני יודעת שהם בטיפולי הפרייה (הם לא חברים ישירים שלנו אלא חברים של החברים). בכל מקרה, היה לי קשה להוריד מהם את העיניים במשך הזמן שהם היו שם. קודם כל רציתי לחבק אותם ולגיד להם כל הכבוד שבאו. נזכרתי כשאנחנו היינו בטיפולים וכמה זה היה קשה להמצא באירועים כאלו עם המולת ילדים, נשים בהריון שבאופן טבעי מלטפות את כרסיהן ומדסקסות ענייני הריון. הזוג הזה לא נשאר הרבה זמן וכשהם הלכו פשוט התחלתי לבכות, ככה בלי לתכנן זה יצא ממני. נזכרתי בי ובאילן בתקופה ההיא חשבתי עליהם וכמה אני לא רוצה שאף אחד ימצא במצב הזה יותר ושאני כל-כך מקווה שהם יצליחו במהירה. אני עדיין רוצה לחבק אותם ולהבטיח להם שבסוף הכל יהיה בסדר אבל עד אז הדרך לא קלה... סתם, רציתי לשתף אתכם כי אני משערת שאתם מכירים את ההרגשה. ובמקרה אם מישהי קוראת פה מפורום פוריות אז בבקשה לא לפרש את ההודעה הזאת כהתנשאות חלילה אלא כדאגה כנה וכאב של השתתפות והבטחה כי בסוף יהיה טוב ומאושר

זהו, רק שיתפתי...

 

[ligo]

שירלי, אני גם כמעט בוכה../images/Emo12.gif

בהחלט מכירה את ההרגשה ולא נעים להידחף לאנשים שאת לא מכירה ולהתחיל לספר את הסיפור שלך, אז סתם עצוב לנו בשביל אחרים בלי שהם אפילו יודעים. אני מקווה שבסוף הם יצליחו כמה שלפעמים הריון נראה לאנשים כדבר ברור מאליו אני עדיין לא מאחלת להם לגלות כמה זה ממש לא (וגם לי פעם זה היה ברור שאני אהיה בהריון בדיוק בזמן שאני ארצה, ולקח זמן עד שהבנתי שאת זה אני לא יכולה לתכנן)

 

[פישון]

אוי, אני מזדהה נורא.

שומעת על מכרים בטיפולים וחוזרת הביתה עם שלושה (!!!) ילדים שנראים לי כמו נס. קשה מאד לעזור ולעודד, כי בשלב הזה הם בטוח לא מאמינים שיהיה טוב בסוף. מאיה

 

[שירלי של תומר]

אתן לא מרגישות לפעמים קצת אשמות?!

ז"א לא אשמה ממש אלא שבאופן רגיל אני כל-כך גאה בתומר שלי ובהריון שלי. חשה שהישגתי את פיסגת השאיפות שלי ואני מאוד מבליטה את זה וגאה על כך. ואז אני נפגשת עם אנשים בטיפולים ומרגישה אשמה איכשהו על זה שאני כל-כך מאושרת ולרגע אחד אני רוצה להיעלם או לפחות שהבטן תיעלם כדי לא לתת להם הרגשה רעה... מכירות את זה?

 

[פישון]

ההיפך מאשמה

אני מרגישה כמו (להבדיל אלף אלפי הבדלות) בפרסומות של "נצחתי את הסרטן": משהו כמו- ניצחתי את הדכאון ואת הסטטיסטיקה של 20% הצלחה במחזור טיפולים. תראו אותי! אם זה עבד אצלי זה יעבוד גם אצלכם! אל תתיאשו!

 

[אפונת הגינה]

כל כך מזדהה...

באו אלינו חברים בטיפולים לפני שבוע. היו צריכים להחזיר לנו ספרים שנתנו להם. במיוחד הזמנתי בערב אחרי שעת ההשכבה. ובכל זאת צבט בלב. שלי וגם שלה. ראיתי את זה. אני מאד מקווה בשבילם שלא יצטרכו לחכות הרבה...

 

[shOrty גררר]

ידיד מאוד טוב שלי עכשיו בטיפולים

והוא הזמין אותנו אליו הביתה למסיבה (יחד עם ירדן כמובן) יומיים אחרי ההחזרה. ואני לא ידעתי איך לאכול את זה. מה להגיד, מה לעשות. אני כל כך מקווה שהם יצליחו. והיה לי קשה להביא את ירדן, כי ידעתי כמה זה כואב.

 

[noh1]

השורטי הזה הוא אני!

לא שמתי לב , אבל אורי שינה את השם. אז ההודעות האחרונות הם ממני נוהר

 

[שבלוליטה]

אשמה אני לא מרגישה...

המון הזדהות, ואמפטיה... ובדר"כ גם פונים אלינו ושואלים שאלות, ואנחנו משתדלים לענות. לא נותנים עצות מעצבנות כפי שאנחנו קיבלנו ("אל תהיו בלחץ", "תסעו לחו"ל")...

 

[טילי2]

באשר ליחס לחברות שעדין לא הרו../images/Emo41.gif

השבוע המטפלות שלי נסעו לחו"ל ואני לבד עם הבנים וזה לא קל. כל חברותי ואחותי עובדות ולכן בקשתי באופן הכי טבעי מחברה מאוד קרובה ומאוד יקרה לליבי, הנמצאת שנים בטיפולי פוריות קשים ומאכזבים, שתבוא לעזור לי. לי זה היה מאוד טבעי, אחותי אמרה לי שלא עשיתי נכון ושיהיה לה קשה. אני לא יודעת האם לבקש ממנה לא להגיע אם קשה לה, או שכדאי שהיא תבוא ונחווה דברים יחד. ממש לא יודעת עם נהגתי נכון. אני ראוה בה קודם כל חברה שהיא אישה מדהימה ולא אישה שהרתה או לא. מה גם שאני מאמינה שבסופו של דבר היא תהיה אמא לפרי בטנה.|

 

[גאיה של זיו]

את יכולה לשאול.

כששואלים באמת יש חופש לתשובה כנה. לדעתי, אם אתן חברות טובות, היא יכולה להנות משני העולמות. גם מהטיפול בגוזלים המתוקים וגם לדבר אתך על הקשיים שלה, זה לא סותר בהכרח.

 

[טילי2]

היא באה והיה לנו כייף אדיר ביחד|חי

והיא נהדרת עם הילדים ואני בטוחה שיהיה לה ילדים משלה, למרות שלה זה נראה עכשיו בלתי אפשרי.

 

[Navva]

מצב מוכר, גם בשבילו הפורום

גם לי קרה מקרה מאוד דומה, היום העצמאות. לי נראה לפני עידן ועידנים, הינו עם מתן שהיה בן שלושה חודשים וקצת, לא מתורגלים מי יודע מה ביציאה מהבית לפרק זמן של שעות. זה היה יומולדת שנה של בנה השני של חברה טובה מהתיכון. הוזמנו החברות הטובות מהתיכון ומשפחה. בין המוזמנים היתה בת דודה של האבא של חתן השימחה (הבעל של החברה שלי). הבת דודה ואני למדנו במקביל באוניברסיטה מקצעות קרובים, והינו מיודדות. היא היתה היחידה ללא ילדים. בעדינות שאלתי לשלומה, היא הציגה את בעלה. הם נשואים כשלוש שנים. ואנחנו כבר במחצית השניה של שנות השלושים (יו איך טס הזמן, מאז ימי קלקולוס ב-1). היא אמרה שהיא מבינה שאנחנו אחרי טיפולים, ושגם הם בטיפולים. התפתחה שיחה, אבל אני הרגשתי איך אני נזהרת לא "לדרוך על יבלות/ביצים". פתאום אני היתי במקום אחר, לא הזוג היחידי ללא ילדים. ניסיתי לעודד, מה עוד אפשר. לא הרגשתי אשמה, קיויתי שחיזקתי אותה במשהו. אין לי מושג מה מצבה הים, אבל אני מקווה לטוב.

 

[חנה של ליאור]

מוכר כל כך ...

לנו יצא להיות ביומולדת של בת של חברים. היו הרבה זוגות, כולם עם ילדים או בהריון או שניהם. אפילו אני כבר אמרתי שיש הצפה של הריוניות בכמות לא הגיונית. בין כל הזוגות היה זוג אחד שאנחנו יודעים שהם בטיפולים ודיברנו איתם עוד לפני ההריון על החוויות המשותפות. זה ממש קשה לראות אותם יושבים בין כל הזוגות ומנסים להשתלב. אנחנו לא התחלנו לדבר איתם על זה אבל הם פנו אלינו והתחילו לדבר. מצד אחד רצינו לתת להם עצות כדי להקל עליהם. מצד שני אנחנו יודעים כמה מעצבן זה שכולם נותנים עצות. קשה להחליט מה לעשות. אני מקווה כל כך שבקרוב נשמע שהם בהריון!

 

[רונית של ל&ל]

גרמת לי לדמוע ../images/Emo7.gif

זה באמת היה כ"כ קשה אז, פתאום כל הנשים ברחוב היו בהריון (היום יש הרבה פחות שמתם לב?

) , לעבור ליד חנויות של מוצרים לתינוקות ולחשוב מתי אני. חברה טובה שלי עברה אתמול את השאיבה בהפריה הראשונה שלה שהלוואי הלוואי הלוואי תהיה גם האחרונה (לסבב הזה לפחות) מחבקת את כל אלה שנמצאים שם עכשיו

 

[גאיה של זיו]

תחושה מוכרת.

לאחר שילדתי את זיו, יצרתי קשר מחודש עם הטובה בחברותיי שהקשר עמה נותק בחמש השנים האחרונות ודי מיוזמתה. סיפרתי לה שילדתי, היא שמחה ושאלה איך ניכנסתי להריון, אמרתי לה שההריון שלי טיבעי והמשכתי וסיפרתי לה על תלאותיי עד ההריון המיוחל. לא נסתרה ממני נימת הקינאה וההפתעה בקולה כשאמרתי לה שנכנסתי להריון באופן טיבעי, אבל המשך הסיפור שלי גרם לה להשתפך.....התברר לי - לתדהמתי - ששני ילדיה (5 ו-3) נולדו בעזרת הפריית מבחנה והיא שמרה זאת בסוד מכל העולם כולל אמא שלה ועברה את הטיפולים לבד ללא תמיכה (שלא לדבר על פורום תמיכה כלשהו). זו הסיבה שהיא ניתקה אתי קשרים, ניראתי לה עליזה וחסרת דאגות מדי והיא לא הרגישה שהיא יכולה לשתף אותי במה שעובר עליה. כששמעה מה עבר עלי לפני ההריון ובמהלך ההריון היא הודתה שחבל שהניחה הנחות מראש ושמחה שהתקשרתי אליה. למרות שהיא אמא שלני ילדים יפהפיים, עדיין חשתי את הקנאה בהריון הטיבעי שלי. אמרתי לה שאני מרגישה את הקינאה שלה - היא לא הכחישה - אבל אני מבינה מאיפה זה בא ומבחינתי זה בסדר גמור להרגיש כך. סיפרתי לה שגם אני שואלת אמהות איך עבר עליהן ההריון....זו הנקודה הרגישה שלי.

 

[מיכל של הדר]

אני מנצלת את כל מה שלמדתי בתקופת

הטיפולים על מנת לעזור לחברות שלי שמנסות להרות: למשל אני קוראת להן בדיקות עוד לפני שהן הולכות לרופא, מייעצת אילו בדיקות לבקש מהרופא, עוזרת בהחלטה על המשך טיפול, ובעיקר מרגיעה....

 

[יוליי]

התקופה הזו של הטיפולים כל כך

משמעותית בחיינו ורק זמן רב מטשטש את הרגשות והתחושות שליוו אותה. כל זוג בטיפולים מעורר אצלי אמפטיה,רגשות של שותפות בגורל, ומה לעשות..גם רצון לעזור. אני לא מרגישה אשמה אלא קצת אי נוחות כי אני יודעת שהריון ותנוקות במיוחד, צובטים בלב. כך זה היה אצלי. אני מדברת בפתיחות עם חברות על נושא של טיפולים, ומאז שאני הייתי בטיפולים פתאום אני מכירה כ"כ הרבה שנדמה לי שהריון רגיל הוא נדיר. הרגשות שלך כ"כ אנושיים טבעיים, וכנים