הייתי היום בטקס האשכבה באולם הקאמרי
היה קטע מרגש במיוחד כשגברי ושייקה ביצעו את "פנס בודד" של חיים חפר וסשה ארגוב. ובשורות "רק עוד רגע, אמא, רק עוד רגע קט את תמיד הורסת כשכבר כמעט לא הספקנו לשחק מעט אפילו" - אבל תחנונינו לא הועילו." חצי אולם בכה (וגם אני).
