יום קשה עבר על כוחותינו

[galitkash]

יום קשה עבר על כוחותינו../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

היום הורדנו סוף סוף את הגבס מסתבר שהיינו אופטימים מידי לא תיארנו שצח יקח כלכך קשה את הנעליים. לא נוח לו והוא בוכה המון. אני רק רוצה לקוות שהוא יתרגל אליהם במהרה. הורידו לו את הגבסים והוא נחתך מהמסור של הגבס הוא צרח ובכה. עור הרגליים שלו נראה נורא לאחר הגבס- אדמומי ויבש ובצידי העקבים יש עודפים של עור שנראים נורא מעין יובש או ריקבון אין לי מושג. עשינו לו אמבטיה חשבנו שהוא ירגע עם מי האמבטיה אבל הוא בכה וצרח. קשה לו ולנו במיוחד אני באופן אישי לקחתי את זה מאוד קשה. זהו מקווה לימים טובים יותר גלית

 

[אמא של כדור]

אתם בשיא של הקושי

זה יעבור. תהיו סובלניים...לא אמור להיות מסור מיוחד לתינוקות??? חבל שלא יכולתם להוריד את הגבס באמבטיה. תשלחי תמונה של הרגליים, אם את רוצה. אנסה להיזכר אם לאושרי היה משהו דומה. האם צח כבר עשה פעם אמבטיה בלי גבס? יכול להיות שאם לא זה דוקא הבהיל אותו-עוד משהו שונה. תרומו לו את הרגלים יחד כל הזמן. תקראו המון על הנעליים, גרביים... שיטות לשים אותן. יש די הרבה חומר באתר של אושרי- עיצות שליקטנו. אני מצרפת כאן משהו שכתבתי לפוף היחידה לפני כשבועיים: זה רלוונטי גם אליכם... אציין שדיברתי איתה בטלפון לפני כמה ימים והם כבר די התרגלו לנעליים. פוף ציינה שמה שהכי מפריע עכשיו זה התגובות "ברחוב". כך שזה סימן שטוב נכון?

" אתחיל בזה שגם אני לא מתה על הנעליים. אושרי איתן קצת יותר משנה. אבל... המצב שאת מתארת דומה להפליא (או להחריד) למצב שבו עודד אושרי ואני היינו לפני קצת יותר משנה. מורידים ת'נעליים- ילד שמח ולהפיך. זה ממש עובר! טוב שאת עובדת על עצמך מפני שזה בראש ובראשונה לטובת התינוק. אני הייתי צריכה להזכיר לעצמי כל כל כל הזמן למה הנעליים נועדו ואיזה מזל יש לאושרי שהוא נולד בזמן שכבר מטפלים בשיטה זו בארץ. לכל ילד לוקח זמן אחר להתרגל אבל אישית נראה לי שזה גם קשור לאיך ההורים מקבלים ת'עיניין. מיצד אחד את הרי לא יכולה ממש לעשות ת'צמך כל הזמן באושר אבל זה מקדם להגיע לאושר. וגם עודד יראה שאת מבינה שלא הכי טוב לו ושאת לא משקרת לו שהכל טוב ומקסים עכשיו, שאת מנסה כמוהו להתגבר ואת שם בשבילו, שהוא זה שהכי חשוב. אולי תדברי איתו במשפטים כמו "עוד כמה שעות נרגיש שנינו טוב יותר" או "אתה יודע שגם לאושרי/מתן/לידיא... יש נעליים יפות כמו שלך? נעליים מיוחדות ויפות". אני אישית הייתי צריכה להגיד בקול רם המון דברים טובים על הנעליים, המון, לא כל כך כי המראה שלהן מפריע לי אלא כי ראיתי איך קשה לאושרי איתן בהתחלה, כי אני בטוחה שכל כך יותר קל בלעדיהן. ועוד דבר לגבי המראה. תקשטי את הבר, גם אם זה נראה לך דבר מעצבן או דוחה לעשות עכשיו בגלל שאת שונאת ת'נעליים זה דוקא יכול לעזור לגעת בן עוד קצת וליפות אותן, להתגבר על הרתיעה הפיזית, שאלי היתה מאוד חזקה והיום נשאר ממנה קמצוץ. (האם למשל כבר ריפדת את הבר?). תקני לעודד גרביים ארוכות ש"יתלבשו" על כל הנעל. תקשטי את הנעליים בצבעי בד בולטים, מדבקות... תרימי לעודד את הרגליים יחד, מהירך, מהשוקיים כמה שיותר פעמים ביום. זה גם יעזור לו להתרגל יותר ויותר לתנועות וגם יראה שאת משתתפת פעילה איתו. ככל שהזמן עם הנעליים יורד זו הקלה גדולה. אושרי התחיל לעמוד רק בגיל שנה וחודש ועד אז היה עם הנעליים 16 שעות (לאחר ה23 שעות בשלושת החודשים הראשונים). כמה כבר חיכיתי שנרד בשעות. עכשיו שהוא רק ישן איתן זה כיף גדול!!! והאמת הזמן עבר מהר. כבר ההורדה ל16 שעות מ23 היתה כל כך משמעותית. לא ירחק היום, את תראי. כבר תהיו לגמרי רגילים ואז תבוא ירידה ותנשמו עוד קצת. אני נזכרת במפגש הפורום הראשון, שהיה ממש מצומצם. אושרי היה אז עם הנעליים 16 שעות. היינו עם רחלי של מתן בפארק. מתן היתה אז עם גבס ורחלי שראתה את אושרי מתהפך לו בקלות עם הנעליים כל כך התעודדה. באתר של אושרי יש סרטים שלו המראים איך הוא עובר מזיחלת גחון לזחילה רגילה עם הנעליים, תסתכלי, תראי איך הוא מאושר. מה שאת כותבת משותף להמון הורים בטח לפני שנה הייתי כותבת הודעה דומה. באמת שהכל משתפר ומהר. תנסי להוביל את עודד ולא שהוא יוביל אותך. אבל אני מבטיחה לך שגם אם תראי לו שהכל רע הוא בסוף יוביל ויראה לך שהמצב ממש לא נורא, ושהוא תינוק מאושר בלי שום קשר לנעליים. כחודש אחרי שאושרי התחיל עם הנעליים כבר חד משמעית העדפתי את הנעליים על הגבס! אני לא זוכרת היכן אתם גרים אבל תמיד נוכל להיפגש. גם חברי הפורום האחרים ישמחו להפגש איתך ולעודד אם את גרה רחוק מאוד רחוק. כתבתי הרבה, אני מתכוונת לכל מילה. נשיקות גדול עידית"

 

[גן עדן היחידה]

הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה...

קרן גוף. רגע אני לא מבינה, הוא כבר בשלב הנעליים או לא כי מצד אחד את מספרת על הנעליים ומצד שני, גבס. תרגישו טוב גם אנחנו היינו מיואשים עם הגבס חבל על הזמן, והיום......

 

[רונירון היחיד]

בקשר לנעליים, אנחנו לא בפונסטי, אבל

בקשר להסרת הגבסים, אנחנו הסרנו אותם בבית באמבטיה, ברור שזה עדיף על טראומת המסור בבית החולים. בקשר לאמבטיות, הרי שתינוק שאינו מורגל באמבטיה בד"כ לא ישמח כל כך, אנחנו פתרנו זאת ע"י כך שאיל או אני היינו נכנסים לאמבטיה הרגילה שלנו ערומים ורון היה שוכב עלינו וכך רון הרגיש בטוח והיה מחכה בסבלנות עד שהגבס יוסר (וזה לוקח המון זמן) בקשר לנעליים, כאמור אנחנו לא מטופלים בפונסטי, אבל רון היה אומלל גם מהרצועות המיוחדות בהתחלה ואח"כ גם לא השתגע על הגבס, כך שצרך לקבל את זה שזה מה יש בכל שיטה. עודפי העור הם סימן לכך שהרגל מתחילה לזוז למקומה. זה בהחלט סימן טוב גם אם לא הכי אסתטי. החזיקו מעמד ותמיד תזכו לתמיכה בפורום המקסים הזה. שוב אומר שחבל שלא היה קיים בתקופה הקשה שלנו (רון כבר "זקן" בן שנתיים וארבעה חודשים). שולחת לך

. מיכל

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אוי, גליתוש, תתעודדי, יקירתי,

הדבר היחידי שמטריד אותי הוא שהוא נחתך מהמסור. למה? הם לא יכלו להיות יותר עדינים? אוף. זה כל פעם מעצבן אותי מחדש לקרוא את הדברים האלה. הוא לא התינוק הראשון שנחתך מהגבס. חבל שלא הצלחתם להוריד לבד בבית. אנחנו תמיד עשינו את זה. לא הסכמנו שייגעו לטל עם מסור ברגל. ממש לא. וזה הצליח. פיתחנו מיומנויות נפלאות. היינו עוטפים את הגבס במגבות רטובות במים ובחומץ למשך שעה ואז במזמרה קטנה קטנה, היינו גוזמים לאט לאט את הגבס עד שהיה מתפרק לגמרי. ואז - קדימה לאמבטיה והוא היה מאושר. בכלל, כשהכול נעשה בבית עם אבא ואמא, זה הרבה יותר כיף. ולמחרת בבוקר היינו במרפאה לבדיקה של הרופא. לגבי היובש והאדמומית, הפתרון האולטימטיבי הוא קרם קרם קרם ועוד פעם קרם. המון המון קרם. זה עוזר פלאים. תוך יומיים תראי הבדל תהומי. המון בהצלחה, תאמיני לי שזה יעבור. נשיקות, יעל

 

[רחליקה1]

גלית יקרה,

גם לנו הורידו עם המסור.זה בגלל שיש חתך שם מתחת לגבס (מה ששינה מגיבוס ללא הניתוחון)והם לא רוצים שיזדהם הרי החתך לא ממש עטוף מתחת לגבס ולכן יש צורך במסור. כמו שכתבה לך עידית זה השלב הכי קשה.. תוך כמה ימים ולילות צח יהיה מתורגל נעליים, אני מזכירה לך שהתינוקות שלנו הם העם הכי סתגלתן בעולם, צח לא מכיר שום תחושה לגמרי, הוא לא רגיל לשום דבר עדיין ולכן לנעליים הוא פשוט יתרגל. תני לו ולעצמך את הזמן הדרוש. חבקי אותו, היי איתו וזה יעזור לך ולו. מחשבה אחת שתמיד עוזרת לי: מתן סומכת עליי שאעשה את הטוב ביותר עבורה. לטפל בה בשיטת פונסטי, להיות תמיד מעודכנת לקחת אותה לביקורות כמו שעון, זה עבורה, ואני יודעת שאני צריכה לעשות זאת עבורה והיא סומכת עליי שאעשה זאת, אם היית שואלת ילד שהוריו לא טיפלו במחלה מסויימת שלו מה הוא היה הכי רוצה בעולם הוא היה מוכן לחזור לגיל ינקות ולעבור כל טיפול על מנת להיות בריא לא? נסי לחשוב קדימה, אתם עושים עבורו את הטוב ביותר לא רע, אז רק חבקו אותו ושדרו לו את הטוב הזה. עוד מילה אחת לפוף: אנחנו הינו די ציניים עם שאלות הקהל הנכבד.. אלון תמיד היה אומר שמתן נפלה מקומה שנייה והיא גם פוזלת ולא שומעת כל כך טוב.. היית צריכה לראות את מבטי החטטנים (בעיקר החטטניות) כשאלון היה אומר זאת ומבט של תוגה בעיניו... אותנו זה מאד הצחיק. מקווה שהסביבה תהיה הצרה הגדולה שלנו לעולם. שבוע טוב לכולנו, רחלי.

 

[ilana k]

היי גלית

תתעודדי. הזמן עובר ממש מהר. עוד מעט תסתכלי על הנעליים האלה וכמובן על הילד שלך ותגידי שזה לא נורה בכלל. וכמו שכתבו לך הזמן עובר כל כך מהר. לי למשל נראה שרק שמנו את הנעליים, וכבר עוד כמה ימים אנחנו נרד בשעות (אני מאוד מקווה). לגבי רגל אדומה. גם לנו זה היה. וכמובן קרם עזר, אבל הכי הרבה עזר הטלק. תנסי.. אולי זה יעזור. ושוב פעם אני אזכיר על המצאה מדליקה של בעלי... הוא שם חותלות על הרגליים של ליאורי. כלומר חותלמת אחת (של נשים) הוא משך את החותלת מנעל לנעל. כך גם הסתרנו את המוט וגם חיממנו לליאורי את הרגליים. בנוסף, רק האנשים לא שמים לב לגרב שיש באמצע, אז לא רואים בכלל את הנעליים. המון בהצלחה!!!

 

[Adoushi]

היה גלית

אני כותב באיחור ומקווה שהשלב הקשה כבר מאחוריכם, 24 השעות הראשונות עם הנעליים הם הכי קשות לפי רוב ההורים ואחרי זה מסתגלים. גם לידיא נחתכה מהמסור כשהורדנו לה את הגבס האחרון. אני חושב שהעור עדיין רגיש, בגלל זה הוא צורח במים החמים אבל גם זה יעבור והוא יתחיל ליהנות מהאמבטיות. לדעתי ילדי הק"פ הם גיבורים ואכן גם ההורים. יום טוב

 

[גן עדן היחידה]

היי גליתוש, מה קורה\\\\\\\\\\\\\\\\

איך הפצפון?

 

[אודונים]

אין לי משהו חשוב לכתוב

אבל רציתי שתדעו שגם פה יש משהו שחושב עליכם ומקוה שהכל יסתדר יום טוב שחר