יום קשה
סוף השבוע שלי לבד עם אמא היה קשה. שתינו בימים קשים. אני עם ימים מאוד כואבים, ואמא, זה החל אתמול בכך שהיא היתה כעוסה. ביקשה לאכול ומערכה בידיים את האוכל. זרקה על הרצפה ולא הגיבה כל כך לניסיונות שלי. השמעתי לה שירים במחשב. זה עזר לכמה דקות. בערב, החלטתי לא להתעמת ונתתי לה קפה ועוגת גבינה. גם את העוגה מעכה.
היא לא ישנה הרבה הלילה. לא ידעה איפה היא. הבוקר היא אפתית. אין לה שמץ של מושג איפה היא, מי היא ומי אני. היא נתנה לי להלביש אותה , הגם שפחדה אבל הגיבה בחיוך לדיבור המרגיע שלי. כל הזמן אמרתי לה "אני ענתי, הבת שלך" . היא לא זכרה איך לשתות, אז לאט לאט עזרתי לה לשתות עם קש והאכלתי אותה בעוגה. ונתתי כדורים. אין חום, או סוכר ואני עכשיו נאבקת בעצמי אם להשאיר אותה בבית או לשלוח למרכז יום. הלב אומר להשאיר. ההיגיון אומר שעדיף להשאיר אותה בסדר היום. מה אגיד לכם מלחמת עולם מתחוללת בליבי שבוע טוב
סוף השבוע שלי לבד עם אמא היה קשה. שתינו בימים קשים. אני עם ימים מאוד כואבים, ואמא, זה החל אתמול בכך שהיא היתה כעוסה. ביקשה לאכול ומערכה בידיים את האוכל. זרקה על הרצפה ולא הגיבה כל כך לניסיונות שלי. השמעתי לה שירים במחשב. זה עזר לכמה דקות. בערב, החלטתי לא להתעמת ונתתי לה קפה ועוגת גבינה. גם את העוגה מעכה.
היא לא ישנה הרבה הלילה. לא ידעה איפה היא. הבוקר היא אפתית. אין לה שמץ של מושג איפה היא, מי היא ומי אני. היא נתנה לי להלביש אותה , הגם שפחדה אבל הגיבה בחיוך לדיבור המרגיע שלי. כל הזמן אמרתי לה "אני ענתי, הבת שלך" . היא לא זכרה איך לשתות, אז לאט לאט עזרתי לה לשתות עם קש והאכלתי אותה בעוגה. ונתתי כדורים. אין חום, או סוכר ואני עכשיו נאבקת בעצמי אם להשאיר אותה בבית או לשלוח למרכז יום. הלב אומר להשאיר. ההיגיון אומר שעדיף להשאיר אותה בסדר היום. מה אגיד לכם מלחמת עולם מתחוללת בליבי שבוע טוב
