יום קשה

חחח...

שנשחק במי יודע יותר מילים מתחום הפסיכולוגיה?

&nbsp
סורי, אני לא טורחת לענות למי שמסתתר מאחורי ניק זמני.
&nbsp
 
יום קשה

הבוקר קיבלתי טלפון מחברה יקרה שכאן בארה"ב היא משפחה. ילדיה קוראים לי סבתא.....
סיפרה שבעלה שגם הוא חבר קרוב עזב את הבית לבקשתה....
ידעתי שהמצב רע
ידעתי שהם בטיפול זוגי מקרטע
וכאב לי כל כך עליה,עליו יותר מכל על שלושת הילדים.
יודעת מה הגורמים.
לא שופטת.
יודעת מה הקשיים המחכים להם.
ועצוב מכל יודעת שאפשר היה אחרת.
מקווה שעל עוד אין גט ניתן יהיה לתקן....
 
נישואים בכל מחיר?!

אם לא טוב להם יחד, והם היו בטיפול זוגי, ועדייו החליטו להיפרד, למה לאחל להם לחזור לחיות יחד?
האם נישואים לא מאושרים (שימי לב - לא אמרתי אפילו רעים, רק "לא מאושרים") טובים יותר מגרושים?
 
כן חד משמעית

הייתי שם גרושה שנים רבות. אני התגרשתי בגלל אלימות קשה מאוד כלפי ילדי .
לא ההיתי מתגרשת בגלל "נישואים לא מאושרים"
חד משמעית לא ניתן להיות מאושרים כל הזמן.
ריגעי האושר הם אבנים יקרות ובודדות החוכמה היא ללקט אותן ולחזור אליהן שקשה.... המקרה עליו אני מדברת בכאב אני מכירה מקרוב,
הבעל אוהב אותה, מנסה לרצות בכל דרך אפשרית ,מפרנס מעולה ואבא מסור.
נסיבה לגרושין היא הוא לא מה שרציתי ומגיע לי יותר
 
ואולי הקנאה מתגנבת לה ?

אילו הם החיים של חברתך היקרה,
שהיא וגרושה החליטו לעשות איתם כטוב
בעיניהם.
למה להצטער ?
 
קינאה???לא

היא עדיין לא גרושה. ההחלטה היתה שהוא יעזוב את הבית ועצוב לי כי אני רואה את המחיר ויודעת שזה יכול להיות אחרת.
אני במקום טוב ,יש לי זוגיות שאני מעריכה כל רגע למרות הקשיים .זוגיות היא עבודה קשה טמתמשכת וצריך ללמוד להינות מהרגעים הקטנים ולא לצפות ל happily ever after כי זה לא קיים .......
 
בודאי שיכול להיות אחרת !

כל החלטה שאנחנו עושים, יכולה להיות שונה.
לכן גם דיברתי על קנאה.
הרי ברור שאת מסתכלת על הדברים ממקום של
הרבה עבודה קשה ומתמשכת, ללא ציפייה לאושר
ממשי.
אני גם מאמינה שהרבה מאיתנו נעים במישור הזה של
להחליט על מה מתפשרים / לא מתפשרים בחיי הזוגיות
והנישואין.
הרי במקרה של אלימות, כמו שתיארת - בודאי שלא אמור
להיות ספק.
לעומת זאת, ביחסי זוגיות שאנחנו חיים פעמים רבות, יש התלבטות
וספק. משם מגיעות גם החלטות אמיצות יותר או פחות. החברה שלך
החליטה באומץ. משפחתה תשלם מחיר, כשם שמשפחתה ומשפחות
אחרות משלמות מחיר על כל בחירה שנעשית.
כחברה הייתי מחזקת אותה בכל החלטה שתעשה, מקווה בשבילה
שיצא לטובה, ועוזרת לה לחיות את חייה עם כל בחירה שהיא מקבלת.
 
לא החלטה של אומץ אלה של בריחה

ושוב לצערי מהערת הנפשות נפועלות כאן אין הללטה "אמיצה"יש בריחה מהתמודדות במחיר של התמודדות הרבה יותר קשה אך עדיין לא ידועה....
שוב לא ניתן לחיות כך הזמן מאושרים.זה לא קיים...וכשחיים בלהלה לנד המציאות כואבת.....
 
ברור שלא תמיד ניתן להיות מאושרים

אבל אם אתה יודע שלא טוב לך במקום X, למה להישאר? גם אם לא "גרוע". מספיק שלא טוב ויש סיכוי שיהיה יותר טוב במקום אחר.
הרי הם ניסו.
היו בטיפול זוגי.
לפעמים שני בני אדם טובים פשוט לא אמורים להיות יחד.
הם מגלים במהלך הזמן שיש להם ערכים שונים, שאיפות שונות, אמונות שונות.
האם הם באמת חייבים להתפשר?
כשיש אפשרות לחיות אחרת?
אפשרות. כן. לא הבטחה. אבל לפחות יש סיכוי.
נשמע שאם ישארו יחד, אחרי שכבר נעשו נסיונות כושלים לתקן, אין לאף אחד מהם סיכוי למצוא אושר יחדיו.
לא עדיף לנסות לממש את הסיכוי לחיים מאושרים יותר?
&nbsp
 
האם רק אתה במרכז העולם???מה עם ילדיך שאתה הבאת לעולם

האם בשם אידאל ה"אושר" מותר לך לפצוע ולצלק את נפש עלדיך הרכים ????
התשובה שלי היא חד משמעית לא.
 
לפצוע ולצלק זה להתגרש ?

מה עם הפציעה והצילוק של הרכים,
הנעשית על ידי מתן דוגמא לחיים הפוצעים ומצלקים אותך ?

האם הדוגמא של אמא דהוייה, המסתכלת בקנאה על אמא
אחרת המתגרשת מבעלה, בעודה בולעת, סופגת
ומדחיקה, מגרשת את חלומותיה ושורדת את חייה,
לא תגרום לפציעות וצלקות ?

האם זה המסר שאיתו את רוצה שיגדלו ילדייך ?
מסר של - תחיי מתחת לשטיח, כי אושר זו דרישה מוגזמת ?
האם המסר לילדייך הרכים הוא שמוגזם שידרשו לעצמם את
הדבר הבלתי מושג הזה ששמו אושר ?

ואולי חברתך האגואיסטית נותנת לילדיה דוגמא של אומץ
לב בניסיון למצוא את החיים הטובים עבורה. ואולי ילדיה
ילמדו גם הם להגשים את עצמם, וללכת בעקבות חלומותיהם ?
 
גילוי נאות

פעם חשבתי כמוך.
הייתי בנישואים "בסדר".
לפעמים צחקנו, לפעמים שתקנו, לעיתים רחוקות גם רבנו.
לא הייתי מאושרת וגם לא אומללה, אבל היה בסדר.
האקס שלי הוא שיזם את הגירושין, בזמן שהייתי בטיפולי פוריות (ככל הנראה לא רצה עוד ילדים שיסבכו את המצב).
אחרי כמה חודשי הלם, הבנתי שזה היה הדבר הנכון ביותר.
היינו יחד כמעט 20 שנה, ובמהלך הזמן כל אחד התפתח למקום אחר, והערכים והשאיפות שלנו נהיו כמעט מנוגדים.
אני מודה לו (ולמאהבת שלו דאז, היום אישתו) על האומץ שבצעד
ואין לי ספק שלמרות כל הקושי, זה גם היה הצעד הנכון עבור הילדים שלי.
עברו יותר מעשר שנים מאז, וגם ילדיי יעידו שזה היה הצעד הנכון עבור כולנו.
ומכיוון שאני עוסקת "בתחום", אני יכולה להעיד שאני מכירה עוד הרבה משפחות "מפורקות" שעבורן הגירושין היו הצעד הנכון, לא רק עבור ההורים אלא גם, ובעיקר, עבור הילדים.
 

kisslali

New member
אני לא פירקתי בית

כך שלי אין ניסיון אישי. מה שכתבת נשמע מאד מאד נכון, לכולכם.

בחלק מהמקרים(כמו שלך) זה באמת הדבר הנכון, ועדיין, יש כ"כ הרבה מקרים שיד הגירושים קלה על ההדק. המון זוגות מפרקים בלי לנסות להתמודד. במקביל, התחושה שלי היא שפירוק הבית, הפגיעה בילדים (וגם אם הגירושים נכונים לכולם הילדים נפגעים) בכלל לא מהווה שיקול.

במקרה שמתארת טללים אני ממש לא יודעת אם זה כך ולכן לא הגבתי.

ללי
 
למעלה