יום ראשון מתחילים...

[kadmony]

יום ראשון מתחילים...

סידרה של 5 זריקות לחמישה ימים אני מת מפחד היה לי 5 שנים שקט ושוב חזר החולרע נמאס לי!!!

 

[ציפורלילה]

קדמוני

מאד מזדהה עם מה שכתבת. גם אצלי חזר בדיוק אחרי חמש שנים של שקט. בדיוק כשחשבתי שזהו, "עברתי את הגבול" ואני אוכל לדחוק את הסרטן לאיזו מגירה אפלה במעמקי הזכרון. ופתאום מתוך המחשבה שהכל מאחוריי פתאום הכל שוב לפניי.. לעזאזל הסטטיסטיקה! אבל, החלטתי לקחת את הפעם הזו, לעבור אותה ולצאת ממנה בריאה בכל דרך אפשרית. ידעתי מול מה אני עומדת, לקחתי אויר וצללתי לעומק. היום, שש שנים אחרי, טפו טפו, הכל בסדר. צריך אורך רוח, סבלנות, אנשים שטובים שמחזקים ושואלים מה שלומך כדי לדעת באמת מה שלומך, צריך עוד כמה גמדים קטנים שברגעים שממש נמאס מזכירים לך שזו תקופה, מגעילה אמנם, אבל בכל זאת, יש לה התחלה, ואמצע וסוף, ובסוף אתה בריא. ופה, יש כמה כאלה שמוכנים להזכיר, לחזק, לתמוך, להקשיב וכל מה שדרוש לך עכשיו. גלי

 

[מיליתו]

לא יודעת מה לכתוב

הדבר הראשון שעולה לי לראש זה "איזה באסה", ומצד שני, זה קצת קטן לעומת התחושה של "השמים נפלו עלי". אצלי זה חזר אחרי 10 שנים... כל הסטטיסטיקה זה שטויות (ואני די טובה בסטטיסטיקה - מלמדת ומסייעת לחוקרים בכתיבת מחקרים וכו'). מה שחשוב זה אתה ורק אתה וההתמודדות האישית שלך. תמיכה תמיד אפשר לקבל בפורום.

 

[נתי26]

אוף...

זה כמו חתונה קתולית הדרעק הזה... מחלה מזורגגת... אני חושבת ששברתי שיא לא? פעמיים בשנה וחצי... שיהיה בהצלחה ויעבור בקלות!

 

[kadmony]

עוד יומיים למניאק!!!

לא יודע לשמוח או לבכות?! פוחד מהטיפולים פחד מוות! וגם הכאבים גומרים אותי! מה עדיף? לא זה ולא זה אני מניח. שיהיה אחלה סופ"ש

 

[דגנילי]

לי חזר אחרי שש שנים,

ובנתיים 9 שנים אחרי החזרה.. הכל עוד פתוח. בפעם השניה פחדתי פחות, ידעתי שאני אתמודד טוב יותר כי כבר ידעתי בפני מה אני עומדת, רק הייתי מבואסת.. כבר הייתי נשואה וגם ילד בן שנה..