אפשר להצטרף? סליחה שארוך. פשוט חייבת לחלוק.
ביום א' בבוקר, הבן חזר לבסיס. מראש הודיע שחוזר ל- 21. שבועיים בשטח. כבר התרגלתי ל"שטח" ובלי טלפונים, אבל הפעם ממש התפרקתי. ידעתי שצפויים כמה ימים חמים מאוד. הוא נמצא בבסיס שיזפון, שזה על יד אילת. אחרי שנסע, עבר עלי משהו כמו התקף חרדה, כנראה. בכיתי שעות. לא מצאתי לעצמי מקום. חיפשתי בבית איזה כדור הרגעה או משהו, אך לא נמצא כלום. כ"כ דאגתי איך יעבור את הימים האלו בשטח. ללא מים זמינים. ללא תנאי נוחות מינימליים או לפחות מקום להתרענן כמה דקות. התחרפנתי. בסוף הוא הצליח לשלוח ס.מ.ס. קטן.רק לומר, שהכל בסדר.
שני בניי חיילים. רק אחד מהם, הנ"ל, הנו לוחם. איזה הבדל! בדאגה, בפרידות, בקבלת הפנים, במחשבות, באינטנסיביות... אתם תבינו אותי. תודה, שהקשבתם.