יום ראשון של כמעט סיום החופש

[Ron W]

במפורש ציינו שמקור הבעיה גנטיקה

זכור לי כבר מהפרומו לתוכנית את ההתיחסות לאריק שרון וטומי לפיד
אנשים נוספים שהם בולדוזרים בהרבה תחומי חיים עם כושר ניווט ותודעה.
ופשוט נכנעים ליצר לאכול - אין להם שום בעיות רגשיות בכל תחומי החיים התובעניים.
מה ראינו? בדיוק כפי שאני חש ומאמין (מסתבר יש לי רוח גבית משיטת גרינברג)
המציאות הפיזיולוגית כמו השמנה/ניתוח/מגבלה אחרת, היא שיוצרת בעיה ריגשית
בפני עצמה ומאידך בעיות ריגשיות אחרות תופסות טרמפ על החולשות שלנו.
אם אני "חלש בלסגור את הפה" הקושי הרגשי רק יוסיף שמן למדורה או יצית
את הסינדרום של תאבון היתר הגנטי.

קל מאוד להמחיש את הגנטיקה כשרואים משפחות שלמות עם אותה נטיה
ובתוכן חריגים אקראיים שאינם שמנים מגנים שונים שקלטו מאחד ההורים
אני מרגיש שאימצת חזק מדי את הפן הריגשי, כפי שהגנטיקה אינה חזות הכל
צריךלהיפתח לשלל הגורמים להשמנה.
מאלפת היתה גם המסקנה של רופא שטען שהשמנה fat&fit עדיפה על רזון
ללא כושר ותזונה חסרה /אורח חיים מזיק.
.

 

[ורדה דודי]

גנטיקה וסביבה

משולבים אחד עם השני.
אף אחד לא יודע עד כמה הגנטיקה פעילה בנושא הזה אבל יודעים מעולה
מה השפעת הסביבה.
והרגלי אכילה באים על בסיס של ויסות רגשי.
אי אפשר לשנות הרגלי אכילה בלי להתייחס ולהעמיק באכילה רגשית או ויסות רגשי כמו שאת קוראת לזה.
אצל רבים הרגלי אכילה הם פונקציה של אכילה רגשית.
לא מנתקים אחד מהשני ולכן שינוי הרגלים חייב להיות על בסיס רגשי מוצק ובטוח.
לכן אדם בעל אכילה כזו שהביאה אותו להשמנה קיצונית בבעיה גדולה במידה ולא משנה את הרגלי האכילה שהביאו אותו להשמנה זו וטיפול בכל אותם הגורמים שיצרו את האכילה הזו.
האמירה עדיף שמן פעיל על רזה יושבני היא אמירה שקיימת כבר כמה שנים ומבוססת על מחקרים על אוכלוסיות רחבות.
כל פעם מישהו זורק אותה לחלל ולוקח עליה בעלות.
דפדף בדפי הפורום הזה ותראה שכתבתי אותה מדי פעם בדיונים השונים ולעיתים ככותרת משנה.
לא לוקחת עליה בעלות.
היה עליה דיון גדול באחד הכנסים לתזונה לפני כ 5 שנים.
אז סביבה, פיזיולוגיה, גנטיקה הכל משולב בהכל.
בואו נטפל בזה כמו שצריך.

 

[קשר חדש]

קשה לדעת מה משפיע יותר, גנטיקה או סביבה

הדרך, שבה בטוח ניתן לבחון, היא לקחת תאומים זהים, להפריד אותם למשפחות שונות, ולראות האם הם באותו משקל פלוס מינוס. אבל זה מחקר שקשה לביצוע.

בכל היתר, קשה מאד להפריד גנטיקה מסביבה. כי כבר כשהתינוק קטן ומתחיל לבכות, יש הורה שישר ירוץ לתת לו אוכל ואחר שיפרש את המצב כעייפות וינסה להרדים את התינוק. התינוק לומד מה הוא מרגיש ורוצה, על פי הפרשנות שההורים נותנים בקול רם לסיטואציות שהוא נתון בהן.

יש אנשים ששוכחים לאכול. אחרים שכל הזמן מסתובבים סביב אוכל. ילד שגדל בבית ששוכחים בו לאכול, יש סיכוי שגם הוא ישכח. ילד שגדל בבית שכל הזמן מסתובבים בו סביב אוכל, הסיכוי שהוא ישכח לאכול אפסי.

יש בתים שבהם הילד אומר שהוא חולה/לא מרגיש טוב, נותנים לו תה/מרק עוף וטוסטים/אורז. יש בתים שאם הילד חולה מנסים לתת לו אוכל עשיר בסוכרים, כדי שהוא ירגיש טוב/יהיה אנרגטי באופן מיידי.

ההרגלים הללו, שההורים עושים בכלל בלי לחשוב עליהם, עוברים אחר כך לילדים שלהם. ומשפיעים על ההתנהלות מול אוכל.

מה מכל ההרגלים הללו היו לילד אם הוא היה גר במשפחה אחרת? מי יכול לדעת.