יום רביעי.....סופ"ש מתקרב../images/Emo10.gif
וזה הסופ"ש עם "התור שלו" כלומר ארוחת שישי עם כל "האהובים" עלי ביותר, צעקות ומריבות (שאני לא כלולה בהן, אבל עושות לי בד"כ כאב ראש אטומי, או מביכות אותי שבה לי לקבור את עצמי) האבסה של אוכל (בסגנון פיטום אווזים) אימוץ הטלפון שלנו עבור השיחות של כל המשפחה שלו (אפילו שלכל אחד מהם יש טלפון משלו). שאלה קבועה שמגיעה מכל אחד מהם לפחות פעם אחת במהלך הערב: "מתי תעשה לי...?" "מתי תביא לי...?" "אבל הבטחת לי....אז למה אתה מבטיח....?" ואז אם נשאר להם קצת כח....אז צריך להעביר ביקורת על משהו....(על התינוקת שלי
, או על משהו שעשינו, או שלא עשינו) ואז אחרי שסוף סוף יגמר הסיוט ונהיה בדלת.... גיסתי תתחיל "נכון שאתם באים אלי עכשיו...?!" (לא!!!!) וכדי שיהיה פינלה לסיוט יש שעה נסיעה הביתה.... אני שונאת את יום שישי הזה עוד לפני שהוא הגיע...
וזה הסופ"ש עם "התור שלו" כלומר ארוחת שישי עם כל "האהובים" עלי ביותר, צעקות ומריבות (שאני לא כלולה בהן, אבל עושות לי בד"כ כאב ראש אטומי, או מביכות אותי שבה לי לקבור את עצמי) האבסה של אוכל (בסגנון פיטום אווזים) אימוץ הטלפון שלנו עבור השיחות של כל המשפחה שלו (אפילו שלכל אחד מהם יש טלפון משלו). שאלה קבועה שמגיעה מכל אחד מהם לפחות פעם אחת במהלך הערב: "מתי תעשה לי...?" "מתי תביא לי...?" "אבל הבטחת לי....אז למה אתה מבטיח....?" ואז אם נשאר להם קצת כח....אז צריך להעביר ביקורת על משהו....(על התינוקת שלי
