יום רעעעעעעעעע

[danaaa]

יום רעעעעעעעעע

רע לי. היום עזבתי את האוניברסיטה בתחילתו של בוקר. ככה סתם, הופיעו להם הפלאשבקים בלי סיבה. ברוב טיפשותי עוד ניסיתי ללכת לעבוד אחרי צהריים אבל גם שם המצב היה בלתי נסבל אז עזבתי הכל וחזרתי הביתה כל כך שונאת את הימים האלה שמצליחים לייאש אותי. שונאת את כל ההרגשה הנוראית הזו.

 

[צוות מקום]

הסוד הוא נראה לי למשוך הלאה

למרות הקושי, להמשיך. כי לא כל הימים כאלה ויהיו ימים אחרים. אז היום נאלצת ללכת, או קיי. זה קורה. אנשים הולכים בשביל סיבות הרבה יותר קטנות מזו, תאימיני לי. רק לא לוותר, לא להתייאש. או קיי? ואם את רוצה, דברי על מה שקורה, ספרי.

 

[danaaa]

אין נושא..

לא כל הימים כאלה אבל הלילות די דומים. והם מתישים וקשים ומעייפים וגורמים לי לעתים לרצות ולהתייאש, להפסיק את המלחמה המתישה הזו עם עצמי. הלילה הזה אני ממוטטת. העייפות הנפשית חברה לה לעייפות הפיסית. בשעות האלה מתחשק לי להיעלם. לא רוצה להישמע מיואשת או קיצונית כי את הלילה הזה אני אשרוד כפי שזה נראה. אבל הייאוש חוגג. מתחשק לי לצעוק ולשחרר את כל העצבים הפנימיים האלה שלי. שונאת את הלילות והסיוטים והפלאשבקים, שונאת את הרעידות האלה שנמשכות ללא הפוגה וסוחטות ממני כוחות. שונאת להרגיש את הכאבים הפיסיים האלה בנוסף לכאבים הנפשיים. ולחשוב שמחר יום חדש והשגרה רודפת ואני אצטרך לעשות את כל הפעולות הבסיסיות האלה שאין לי כוח ליישם אותם. מתחשק לי לשקוע. להיעלם.

 

[smiling]

כ"כ מבינה...וכ"כ גאה...

אין לך מושג עד כמה אני מבינה אותך...אחד הדברים שיותר מתישים אותי זו העובדה שזה לא נגמר, לפעמים אני יושבת ומתפללת שהלילה לא יהיה כמו אתמול...כי אתמול היה לי נורא קשה. ההרגשה הזו שלמרות כל הקושי חייבים לשרוד...פשוט שוברת לפעמים. אבל אני יודעת בדיוק כמו שאת יודעת שאסור להשבר...חייבים לנסות להמשיך הלאה... אני פה בשבילך, מוכנה להקשיב, לכל מה שרק תרצי לומר. אני כ"כ גאה בך...חיזקי ואימצי.

 

[צוות מקום]

בוקר טוב דנה

הלילות האלה, הרגעים האלה... מרגיש כאילו הכאב גדול מנשוא. אבל בכל זאת. אל תשכחי שאת יכולה לו. אני יכולה להגיד לך מה אני עושה כשרע לי - זה לכתוב. אפילו רק לדיסק של המחשב, דברים שאיש לא יראה, לכתוב חופשי כל מה שעולה. ולפעמים בשלב מסוים של הכתיבה, מרגישים שהכאב פחת. ולפעמים אפילו פתאום כותבים בלי להרגיש איזה משפט, שמפוגג את העננים השחורים והכבדים שנחים מעל הראש ומבליחה דרכם איזו קרן אור. יש לה לכתיבה כוח רב. וכמובן אם אפשר לדבר עם אדם קרוב שאוהב אותך באמת, זו גם דרך להקל. והעיקר, לא להתייאש.