dorhaimovich
New member
יום רע אחד.
זו ביקורת ל"הבדיחה ההורגת".
זו תהיה ביקורת נטולת ספוילרים לחלוטין, למרות שאני מאוד רוצה לספר לכם על הסיפור ועל מה דעתי עליו, אבל אני לא. אני רק אומר את זה בכלליות.
-----
"באטמן:הבדיחה ההורגת" הוא רומן גרפי שיצר אלן מור.
מי שלא מכיר, אלן מור הוא גאון,
שיצר בין השאר את watchman!!!!
לכן לא יכולתי שלא לצפות לשום דבר חוץ מליצירת מופת.
לפני שנדבר על הסיפור,
רציתי לומר כמה דברים על הציור והאומנות:
מצד אחד, יש שימוש נרחב מאוד בסגול, שחור, אדום וכתום
שיוצרים אווירה די מדכאת וכהה,
ומצד שני, זו האווירה של הסיפור,
כך שאחרי כמה עמודים מבאסים מאוד של הסיפור,
אתם תתחברו כבר לאווירה,
ותרצו להתאבד.
---------
הסיפור לא מורכב.
הוא סבוך.
הוא יגרום לכם להניח בצד את הרומן הגרפי ולחשוב על המשמעות של מה שאלן מור כתב.
הסיפור מדבר על מוות,
על מוסר,
על טירוף,
על אהבה,
ועל הגבול שלכל בני האדם יש.
ובת'כלס,
הסיפור בעצם אומר שבסופו של דבר,
כל מה שאנחנו צריכים זה יום אחד מחורבן וגרוע,
עד שגם אנחנו נצחקק בקול ונסתובב עם מסיכה של חניבעל לקטר.
------------
הסיפור מספר את התוכנית של הג'וקר להוכיח לבאטמן טיעון שלו,
בזמן שהוא חוזר לפלאשבקים על איך הג'וקר נהיה הג'וקר.
בלי להרוס לכם יותר מדי,
הג'וקר נאלץ להשיג כסף עבור אשתו שבהריון,
ולכן מסכים לבצע שוד של מפעל לקלפי משחק יחד עם חבורת עבריינים.
משהו משתבש,
והבחור המסכן מוצא את עצמו ראש בראש מול באטמן.
תאקל קטן קורה,
והבחור מוצא את עצמו בתוך מיכל כימיקלים,
והשאר ידוע.
מה שקרה לו אז,
בצירוף עוד דבר מחורבן שקרה לו,
הופך אותו למטורף האולטימטי:
הג'וקר.
-------------------------
הג'וקר יעשה הכל בשביל להוכיח טיעון שלו.
בשביל להצליח במה שהוא עושה.
הוא חוזר לארקהם שוב ושוב ואפילו ישב שם כמה שנים,
רק בשביל להוכיח לבאטמן שהוא יחכה או משו.
הוא מסוגל לטבוח בגן ילדים,
הוא מסוגל לפוצץ בית חולים,
רק בשביל להסביר לכולם שהוא צודק.
הוא לא רשע,
הוא לא מטורף.
הוא פסיכופט מהפכני.
באיזשהו מובן,
הוא גאון,
פילוסוף,
שמנסה להעביר לכולם את הטיעונים שלו.
הפעם הוא מנסה להוכיח לבאטמן שלכל אדם יש קצה,
קצה בין שפיות לטירוף,
ושכל מה שצריך הוא דחיפה קטנה.
ונחשו על מי הוא מבצע את הניסוי?
ג'יימס וורתינגטון גורדון האב,
או בשמו המוכר יותר,
ג'ים גורדון.
--------------
זה מזעזע.
זה נורא.
זה לא לילדים קטנים (אבל מה לעשות שאני בן 12, אני מסוקרן).
אבל הוא צודק.
והסוף?
הו, אלוהים, הסוף.
תעשו לעצמכם טובה,
כי לקרוא את הקומיקס ייקח בערך יומיים,
ותנו לעצמכם עוד שעה.
לחשוב על מה שקראתם.
-------------
אם לא קראתם את זה,
תסיימו עכשיו לקרוא את הביקורת,
למרות שהיא תהיה בלי ספויילרים,
ולכו להשיג את זה.
זה טוב.
זה נהדר.
זה מצוין.
וזה נכון.
זו ביקורת ל"הבדיחה ההורגת".
זו תהיה ביקורת נטולת ספוילרים לחלוטין, למרות שאני מאוד רוצה לספר לכם על הסיפור ועל מה דעתי עליו, אבל אני לא. אני רק אומר את זה בכלליות.
-----
"באטמן:הבדיחה ההורגת" הוא רומן גרפי שיצר אלן מור.
מי שלא מכיר, אלן מור הוא גאון,
שיצר בין השאר את watchman!!!!
לכן לא יכולתי שלא לצפות לשום דבר חוץ מליצירת מופת.
לפני שנדבר על הסיפור,
רציתי לומר כמה דברים על הציור והאומנות:
מצד אחד, יש שימוש נרחב מאוד בסגול, שחור, אדום וכתום
שיוצרים אווירה די מדכאת וכהה,
ומצד שני, זו האווירה של הסיפור,
כך שאחרי כמה עמודים מבאסים מאוד של הסיפור,
אתם תתחברו כבר לאווירה,
ותרצו להתאבד.
---------
הסיפור לא מורכב.
הוא סבוך.
הוא יגרום לכם להניח בצד את הרומן הגרפי ולחשוב על המשמעות של מה שאלן מור כתב.
הסיפור מדבר על מוות,
על מוסר,
על טירוף,
על אהבה,
ועל הגבול שלכל בני האדם יש.
ובת'כלס,
הסיפור בעצם אומר שבסופו של דבר,
כל מה שאנחנו צריכים זה יום אחד מחורבן וגרוע,
עד שגם אנחנו נצחקק בקול ונסתובב עם מסיכה של חניבעל לקטר.
------------
הסיפור מספר את התוכנית של הג'וקר להוכיח לבאטמן טיעון שלו,
בזמן שהוא חוזר לפלאשבקים על איך הג'וקר נהיה הג'וקר.
בלי להרוס לכם יותר מדי,
הג'וקר נאלץ להשיג כסף עבור אשתו שבהריון,
ולכן מסכים לבצע שוד של מפעל לקלפי משחק יחד עם חבורת עבריינים.
משהו משתבש,
והבחור המסכן מוצא את עצמו ראש בראש מול באטמן.
תאקל קטן קורה,
והבחור מוצא את עצמו בתוך מיכל כימיקלים,
והשאר ידוע.
מה שקרה לו אז,
בצירוף עוד דבר מחורבן שקרה לו,
הופך אותו למטורף האולטימטי:
הג'וקר.
-------------------------
הג'וקר יעשה הכל בשביל להוכיח טיעון שלו.
בשביל להצליח במה שהוא עושה.
הוא חוזר לארקהם שוב ושוב ואפילו ישב שם כמה שנים,
רק בשביל להוכיח לבאטמן שהוא יחכה או משו.
הוא מסוגל לטבוח בגן ילדים,
הוא מסוגל לפוצץ בית חולים,
רק בשביל להסביר לכולם שהוא צודק.
הוא לא רשע,
הוא לא מטורף.
הוא פסיכופט מהפכני.
באיזשהו מובן,
הוא גאון,
פילוסוף,
שמנסה להעביר לכולם את הטיעונים שלו.
הפעם הוא מנסה להוכיח לבאטמן שלכל אדם יש קצה,
קצה בין שפיות לטירוף,
ושכל מה שצריך הוא דחיפה קטנה.
ונחשו על מי הוא מבצע את הניסוי?
ג'יימס וורתינגטון גורדון האב,
או בשמו המוכר יותר,
ג'ים גורדון.
--------------
זה מזעזע.
זה נורא.
זה לא לילדים קטנים (אבל מה לעשות שאני בן 12, אני מסוקרן).
אבל הוא צודק.
והסוף?
הו, אלוהים, הסוף.
תעשו לעצמכם טובה,
כי לקרוא את הקומיקס ייקח בערך יומיים,
ותנו לעצמכם עוד שעה.
לחשוב על מה שקראתם.
-------------
אם לא קראתם את זה,
תסיימו עכשיו לקרוא את הביקורת,
למרות שהיא תהיה בלי ספויילרים,
ולכו להשיג את זה.
זה טוב.
זה נהדר.
זה מצוין.
וזה נכון.
