יום שבת, מוקדם מדי ביום שבת
האיתורן באוטו של אבא שלי (שכרגע תחת השגחתי ושימושי) מצפצף לו להנאתו בשעות מוזרות. פעם ראשונה זה היה 05:00 בבוקר. היום זה היה ב- 06:00 בבוקר. אז אחרי שטיפלתי בדרמה הזו, התיישבתי לי עם כוס תה מול המסך, מקשיבה לגשם שנוקש על החלון (עוד דבר שאני יכולה להוסיף לרשימת הדברים שגורמים לחורף להיות חם- תמר לתשומת ליבך- זה אחד מקולות הרקע הכי מופלאים שיש
), והתחשק לי לכתוב לכם. כשהתחלתי לכתוב פה לפני כשבועיים (אולי כבר שלושה??), אני חושבת שהגעתי עם אח שלי לאיזה שהוא שיא ריגשי שגרם לנו לא לדבר משהו כמו 3 ימים אבל הוא הושיט את ידו ראשון לעברי, ולא השבתי אותה ריקה. אני חושבת שזו פעם ראשונה שהוא עושה את הצעד הראשון ואומר לי שאני חשובה לו ושהוא מצטער אם פגע בי. דיברנו קצת על הדברים ואני לא יכולה לומר שיצאתי מחוזקת, או עם מחשבה שעכשיו הכל יהיה שונה. אבל לפחות דיברנו, וגם זה משהו לא מבוטל. ובסה"כ אני אוהבת אותו בכל ליבי והוא המשפחה שלי, אז זה הרבה. אבא שלי עובר תקופה יחסית טובה עכשיו. מאז השתחרר מהאשפוז האחרון הוא אקטיבי יותר. יתכן שזה גם קשור לשיחת מוטיבציה מאוד עניינית ואסרטיבית שעשיתי לו ביום בו השתחרר. בכל מקרה, הוא יותר פעיל, מצליח להרים את עצמו יותר..... זו כזו שמחה אדירה בלב לשמוע אותו מחייך בטלפון! הוא סה"כ אדם פעיל, אבל הוא מאוד נוטה ללופים של כאב-לשכב במיטה- להיכנס לתוך בועה משל עצמו- כאב- לשכב במיטה.... גם בלי סרטן הוא תמיד אהב את המיטה שלו, אז זו גם נטייה טבעית, שגם אז עשתה לו לפעמים רע כי זה קשה הלופים האלו, הם מוציאים מכלל איזון. ובשבועיים האחרונים אני לעצמי עשיתי חושבים: מבחינה מקצועית, אני עושה את כל הדברים כנונים על מנת לנסות להשתלב במקצוע שלי- שולחת קורות חיים, מקושרת לאנשים במקומות גבוהים, דיברתי עם כל מיני אנשים שאני מכירה יותר ופחות, הייתי אסיסטנטית של איזה מטפל ברפואה סינית במשך שנה, התחלתי עכשיו להיות אסיסטנטית הוראה של שנה ג'- ועוד כל כך הרבה דברים, ושום דבר לא מתקדם. אשכרה פול גז בניוטרל. אז אולי.... אולי הכיוון אינו נכון? הבערה הגדולה בבטן היא ללמוד. ללמוד ללמוד ללמוד ללמוד ולעולם לא להפסיק. לעבוד- בוודאי, לחיות- בוודאי ובוודאי. לקטר על הלימודים- איך לא?? אבל ללמוד. אז אם האוניברסיטה תקבל אותי, ותאשר לי למרוח לימודים על פני 5 שנים, אתחיל ללמוד בסמסטר ב' לימודי מזרח אסיה וב"א כללי. ואולי דברים יסתדרו משם, כמו מין פאזל שברגע שעלית על חתיכה אחת שמהווה ציר מרכזי, כל החתיכות מסתדרות בצ'יק צ'אק מסביב. אז אדע שזו הייתה החלטה נכונה. מה שמאוד משמח אותי באופציה הזו היא העובדה, שאוכל לחלוק עם אבא שלי את חווית הלימודים. תמיד חלמתי לעשות את זה מחו"ל, דרך מייל ואולי ביוקורי סוף שבוע. גם אופצית אוניברסיטת ת"א זה בסדר. 
אז מה? שאחזור קצת למיטה? חיובי. שבת מתוקה לכולם, יעל
האיתורן באוטו של אבא שלי (שכרגע תחת השגחתי ושימושי) מצפצף לו להנאתו בשעות מוזרות. פעם ראשונה זה היה 05:00 בבוקר. היום זה היה ב- 06:00 בבוקר. אז אחרי שטיפלתי בדרמה הזו, התיישבתי לי עם כוס תה מול המסך, מקשיבה לגשם שנוקש על החלון (עוד דבר שאני יכולה להוסיף לרשימת הדברים שגורמים לחורף להיות חם- תמר לתשומת ליבך- זה אחד מקולות הרקע הכי מופלאים שיש
אז מה? שאחזור קצת למיטה? חיובי. שבת מתוקה לכולם, יעל
