יום שישי
שלום לדנה ,שלום לאריאנה ושלום לרונלי .
מדי פעם אני נכנסת לפורום המהווה עבורי מקום ועוגן ,לפריקת רגשות ברגעים קשים מנשוא .
כמו למשל הרגע הזה שהלב מחדש עומד להתפקע מגעגועים.
התישבתי לכתוב כדרך של התמודדות ,הרי חייבים לעבור גם את גל הכאב הזה.
וחלטתי לגעת ,דוקא ביום השישי הכואבים ,ולספר .
יש ואני נשאבת לתוך הכאב הנורא דוקא ביום שישי .הבית שקט ויום שישי מהווה זכרונות של רגעים אחרים מאז :מאושרים ,דינמיים ,פעילים ,הבן היה נכנס הביתה או יוצא מהבית ,מתכנן תוכניות , מבקש שאכין מטעמים כאלו או אחרים ,חברים מטלפנים ,מהרכבים מצפצפים אין לאף אחד זמן ,מתכננים תוכניות ערב שבת מתקרב , מנגנים ומדברים ...שובל של חיים של נער מתבגר תוססים חיוניים ,דבק ועטף את הבית ,וריח בישולים ,וסירים של תבשילים ........ ולא עוד לעולם לא עוד ..
וכשהשקט בבית.. והכאב מרקיע שחקים הזכרונות עולים ,הלמה מנסר בחלל ובלב ,ובכלל איך אפשר לקחת מאימא בן שהוא כול כך אהוב ואוהב ,ואין למי לפנות ואין לאן לברוח .
אני מנסה לכתוב למרות שהראש סחרחר ,או לצאת לגינה ולנשום ,לסדר מגירות ,לנגב כול העת את הדמעות הזולגות, ולהזכיר לעצמי את האחריות למשפחה העוטפת והחמה שהם על ידי .
הרגע זאת עשיתי כתבתי .....
ומקווה שלא הכבדתי .
אימא של דורון ז"ל .מזה עשר שנים אימא שכולה .
חד היגון ,ואני ממשיכה ....
. ומוסרת לכם שבת שלום .
שלום לדנה ,שלום לאריאנה ושלום לרונלי .
מדי פעם אני נכנסת לפורום המהווה עבורי מקום ועוגן ,לפריקת רגשות ברגעים קשים מנשוא .
כמו למשל הרגע הזה שהלב מחדש עומד להתפקע מגעגועים.
התישבתי לכתוב כדרך של התמודדות ,הרי חייבים לעבור גם את גל הכאב הזה.
וחלטתי לגעת ,דוקא ביום השישי הכואבים ,ולספר .
יש ואני נשאבת לתוך הכאב הנורא דוקא ביום שישי .הבית שקט ויום שישי מהווה זכרונות של רגעים אחרים מאז :מאושרים ,דינמיים ,פעילים ,הבן היה נכנס הביתה או יוצא מהבית ,מתכנן תוכניות , מבקש שאכין מטעמים כאלו או אחרים ,חברים מטלפנים ,מהרכבים מצפצפים אין לאף אחד זמן ,מתכננים תוכניות ערב שבת מתקרב , מנגנים ומדברים ...שובל של חיים של נער מתבגר תוססים חיוניים ,דבק ועטף את הבית ,וריח בישולים ,וסירים של תבשילים ........ ולא עוד לעולם לא עוד ..
וכשהשקט בבית.. והכאב מרקיע שחקים הזכרונות עולים ,הלמה מנסר בחלל ובלב ,ובכלל איך אפשר לקחת מאימא בן שהוא כול כך אהוב ואוהב ,ואין למי לפנות ואין לאן לברוח .
אני מנסה לכתוב למרות שהראש סחרחר ,או לצאת לגינה ולנשום ,לסדר מגירות ,לנגב כול העת את הדמעות הזולגות, ולהזכיר לעצמי את האחריות למשפחה העוטפת והחמה שהם על ידי .
הרגע זאת עשיתי כתבתי .....
ומקווה שלא הכבדתי .
אימא של דורון ז"ל .מזה עשר שנים אימא שכולה .
חד היגון ,ואני ממשיכה ....
. ומוסרת לכם שבת שלום .
