יום שלישי עם מורי
אסתר שיתפה אותנו במידע שהסרט " ימי שלישי עם מורי" ( אם אני לא טועה), שנעשה עלפי הספר, יוקרן בטלוויזיה.קראתי את הספר המדהים, והחלטתי לראות את הסרט ( אסתר תודה וסליחה שאין לי וידאו). מדובר בפרופסור שהוא מורה לחיים, הגוסס, ומחליט למצות את המירב מגסיסתו, וללמד את שיעורו האחרון, איך לחיות נכון ואיך לקבל את המוות.הוא נפגש, אחת לשבוע, בימי שלישי, עם תלמידו האהוב איתו לא נפגש 16 שנה. ומלמד אותו על החיים. התלמיד, עיתונאי ספורט מצליח ואיש קריירה שמתקשה בהבעת רגשות. כשקראתי את הספר, אמא שלי עוד היתה בתחילת המחלה, כלומר היא כבר קיננה בה אבל עוד טרם אובחנה והצליחה לתפקד. זו הייתי אני לפני שנשר ממני נשל הנחש. אם אפשר להגדיר, כפי שרוני לימדה אותנו, אמא א' ואמא ב'.... אז אפשר לחלק אותי כענתי א', הווה אומר הילדה המפונקת של אמא שלה וענתי ב' זו שחלו בה תמורות.את הספר קראתי כענתי א', שצר לה המקום והיא בתהליכי הזדככות. והיום ישבתי מרותקת למרקע. הזדהיתי כל כך עם מורי, הגוסס ובמה שעובר עליו, עם אשתו האוהבת ועם הבחור שכותב את הספר עם תהליך השתנותו. היו לו פניני חיים, שרציתי ללקט אותן ולשזור במחרוזת לחיים טובים ומלאי תוכן. כמו למשל שבזבוז זמן לנטור גם אם אתה צודק ומסקנתו " לסלוח לכולם ולסלוח על הכל" .... פנינים שערכם לא יסולא בפז. והמסר העיקרי שלו אלינו שאם אתה יודע איך למות תדע איך לחיות. כמה נכון. כמטפלת באמא, הכי הזדהתי עם דבריו על התלות. כל הזמן חשש מהרגע שגופו הבוגד בו יהיה כה תלוי באחרים שמישהו ינקה את אחוריו. והרגע הגיע. ומורי הגיע לתובנה. הוא אמר לחברו הצעיר. הגעתי לרגע הזה והתרבות מלמדת אותי שאתבייש"... אבל הוא לא. הוא מבין שזה דבר טבעי, והוא חלק מהבעת האהבה של הסובבים אותו. הוא מקבל את רוע הגזרה ומתמסר באהבה לתלות הגופנית שלו בזולת. אולי, כי ציפור הדרור של נפשו כבר יוצאת למסע אל העולם האחר. אחרי הסרט הלכתי להלביש לאמא כותונת ולהחליף טיטול ולנקות את ישבנה. סיפרתי לה על הסרט. במילים פשוטות, תוך שאני מדלגת על עובדות בעייתיות כמו גסיסתו של האיש. הדגשתי, תוך ניגוב הישבן שלה, את זה שמורי מקבל בהבנה את התלות. " תראי!", אמרה לי אמא " זה שונה אצל כל אחד" שאלתי אותה איך זה אצלה " בהתחלה זה היה קשה לי. אבל עכשיו כבר לא. כי אני עוזרת לך", ענתה לי ועיניי מלאו רסיסי אושר שירדו במורד פניי. כל כך הערצתי את אמא א' ואני כל כך אוהבת את אמא ב' עוד יש לה הרבה מה ללמד אותי על החיים.
אסתר שיתפה אותנו במידע שהסרט " ימי שלישי עם מורי" ( אם אני לא טועה), שנעשה עלפי הספר, יוקרן בטלוויזיה.קראתי את הספר המדהים, והחלטתי לראות את הסרט ( אסתר תודה וסליחה שאין לי וידאו). מדובר בפרופסור שהוא מורה לחיים, הגוסס, ומחליט למצות את המירב מגסיסתו, וללמד את שיעורו האחרון, איך לחיות נכון ואיך לקבל את המוות.הוא נפגש, אחת לשבוע, בימי שלישי, עם תלמידו האהוב איתו לא נפגש 16 שנה. ומלמד אותו על החיים. התלמיד, עיתונאי ספורט מצליח ואיש קריירה שמתקשה בהבעת רגשות. כשקראתי את הספר, אמא שלי עוד היתה בתחילת המחלה, כלומר היא כבר קיננה בה אבל עוד טרם אובחנה והצליחה לתפקד. זו הייתי אני לפני שנשר ממני נשל הנחש. אם אפשר להגדיר, כפי שרוני לימדה אותנו, אמא א' ואמא ב'.... אז אפשר לחלק אותי כענתי א', הווה אומר הילדה המפונקת של אמא שלה וענתי ב' זו שחלו בה תמורות.את הספר קראתי כענתי א', שצר לה המקום והיא בתהליכי הזדככות. והיום ישבתי מרותקת למרקע. הזדהיתי כל כך עם מורי, הגוסס ובמה שעובר עליו, עם אשתו האוהבת ועם הבחור שכותב את הספר עם תהליך השתנותו. היו לו פניני חיים, שרציתי ללקט אותן ולשזור במחרוזת לחיים טובים ומלאי תוכן. כמו למשל שבזבוז זמן לנטור גם אם אתה צודק ומסקנתו " לסלוח לכולם ולסלוח על הכל" .... פנינים שערכם לא יסולא בפז. והמסר העיקרי שלו אלינו שאם אתה יודע איך למות תדע איך לחיות. כמה נכון. כמטפלת באמא, הכי הזדהתי עם דבריו על התלות. כל הזמן חשש מהרגע שגופו הבוגד בו יהיה כה תלוי באחרים שמישהו ינקה את אחוריו. והרגע הגיע. ומורי הגיע לתובנה. הוא אמר לחברו הצעיר. הגעתי לרגע הזה והתרבות מלמדת אותי שאתבייש"... אבל הוא לא. הוא מבין שזה דבר טבעי, והוא חלק מהבעת האהבה של הסובבים אותו. הוא מקבל את רוע הגזרה ומתמסר באהבה לתלות הגופנית שלו בזולת. אולי, כי ציפור הדרור של נפשו כבר יוצאת למסע אל העולם האחר. אחרי הסרט הלכתי להלביש לאמא כותונת ולהחליף טיטול ולנקות את ישבנה. סיפרתי לה על הסרט. במילים פשוטות, תוך שאני מדלגת על עובדות בעייתיות כמו גסיסתו של האיש. הדגשתי, תוך ניגוב הישבן שלה, את זה שמורי מקבל בהבנה את התלות. " תראי!", אמרה לי אמא " זה שונה אצל כל אחד" שאלתי אותה איך זה אצלה " בהתחלה זה היה קשה לי. אבל עכשיו כבר לא. כי אני עוזרת לך", ענתה לי ועיניי מלאו רסיסי אושר שירדו במורד פניי. כל כך הערצתי את אמא א' ואני כל כך אוהבת את אמא ב' עוד יש לה הרבה מה ללמד אותי על החיים.
